תמיד ידעתי שיש מריבות בין אחים.
אבל, אני ואחותי כמעט ואף פעם לא רבנו.
היא תמיד הייתה החברה הכי טובה שלי, ורוב הילדות שלי – היחידה שהבינה אותי.
היא חשבה שאני הכי מצחיק, חכם, מוכשר ויפה בעולם כולו.
עד היום כשאני בא אליה, אני מרגיש כזה.
גם אצלנו בשנים הראשונות הילדים לא רבו.
עלמה תמיד דאגה לאורי, ענתה בשבילו על כל שאלה, ובדקה כל הזמן שטוב לו.
והוא היה מסתכל עילה בעיניים מעריצות.
אבל מאז שהם גדלו, ואיימי הצטרפה אלינו.
המריבות ביניהם הפכו להיות דבר שבשגרה.
ואני שגדלתי ביחסי אחים אחרים, לא הייתי מצליח להשלים עם זה שהם רבים.
הדיעה הרווחת היא לא להתערב, אבל בכל פעם מחדש אני מתערב:
זה קשה לראות את שני היצורים שאתה הכי אוהב בעולם רבים ופוגעים אחד בשני בכוונה.
ומצד שני אני כל הזמן זוכר שזה חשוב שהם יביעו את עצמם זה מול זה:
היא, המתוחכמת, שמכירה את כל נקודות התורפה שלו, והוא, שיודע טוב מאוד לשים לה גבולות, לא משנה איזה מחיר זה גובה.
ביום שבת האחרון מצאנו את עצמינו במסיבה חצר של חבר בנהלל, מסיבת פורים.
למרות שהיו ניגונים, חברים, ושמש נעימה, הילדים שלי קצת השתעממו, ונדנדה גדולה,שבכייף היה אפשר לשבת עליה ביחד, הפכה להיות האטרקציה הכי מדהימה בשבילם.
ראיתי שהם מתווכחים על השימוש בנדנדה, והיו לי בלב המון פתרונות לתת להם, אבל רציתי לבחור שלא להתערב, לשבת לי עם בירה ביד, לשמוע את המוזיקה הטובה, וליהנות כאילו הילדים שלי מסתדרים הכי טוב בעולם.
כשבאנו ללכת אורי היה על הנדנדה, ועלמה חיכתה לתור שלה.
כשהיא שמעה שאנחנו הולכים היא פנתה אליו בתחינה, ושאלה אם הוא יכול לתת לה להתנדנד גם כמה דקות לפני שהולכים?
ובגלל שפחדתי שהוא יענה לה "לא", עניתי בשבילו: "אורי ישמח לתת לך להתנדנד בנדנדה רגע לפני שהולכים וגם בגלל שהוא כבר חצי שעה עליה".
אבל אורי הסתכל עלי, ושאל "אני חייב לתת לה??".
"אתה ממש לא חייב" עניתי (אני הרי הורה שלא מחייב), "אתה פשוט רוצה, אתה רוצה להיות בנתינה לאחותך" (מנסה לסדר לי מציאות של אידיליה במחשבה).
"אבל אני חייב??" הוא שאל שוב.
"לא חייב, רוצה" עניתי.
כשראיתי מרחוק ששאר החברה שבאנו איתנו מתכוננים לצאת לכיוון האוטו,
ניגשתי אליו, ואמרתי לו שהולכים ושירד מהנדנדה – עכשיו. כי אנחנו הולכים.
והוא ירד מסופק מזה שעלמה לא עלתה על הנדנדה בסוף, והתחיל להתקדם מחייך לאוטו.
איך שהוא ירד אמרתי לעלמה לעלות על הנדנדה,
והיא כמובן זינקה.
ואז הוא הסתכל אחורה.
מסתכל ולא מבין.
ואני, אני פשוט הבטתי בו ישר בעיניים, מסביר לו נתינה בעל כורחו, מה היא.
היא המשיכה להתנדנד איזה חמש שש דקות, בזמן שכולם מחכים לנו באוטו שהיא תסיים.
בנסיעה חזרה, עלמה נסעה עם החברים שלנו באוטו, ואני ודריה נסענו עם אורי
"אתה שקרן" הוא אמר לי.
"שקרן?" שאלתי
"כותב כל היום על כנות, אבל שקרן" הוא הטיח בי בלי רחם
למה שקרן" שאלתי אותו?
"אמרת שאני לא חייב לרדת, אבל כן הייתי חייב לרדת מהנדנדה, עובדה אתה הורדת אותי"
שתקתי.
"זה טעות שלי", אמרתי "שאני כל הזמן מתערב ביניכם" – ממשיך להתכחש לפצצה שנזרקה לאוויר הרגע.
"לא" הוא צעק עלי," הטעות היא לא שאתה מתערב, הטעות היא שאתה משחק אותה כל הזמן שאתה לא מתערב ואז מתערב".
לא היו לי מילים, הילד צודק, קשה לי שהם רבים, אני סובל מזה, ומנסה לעשות הכל שזה יפסק, אבל במקום להודות בזה, אני ממשיך לספר לעצמי שאני רוצה לתת להם להביע את עצמם זה מול זה.
"אתה לא מבין", הוא אמר לי, "זה מה שפוגע בי, אם היית אומר לי שאני חייב לרדת, הייתי ישר יורד, אבל אמרת שאני לא, ולמרות שידעתי שאתה רוצה להגיד שאני כן, החלטתי שהפעם עד שאתה לא אומר אני לא יורד".
זה נכון, חשבתי, רציתי שהוא יירד, רציתי ללמד אותו על נתינה לאחותו, רציתי להיות סמכותי, אבל עטפתי את זה במילים יפות.
ההתנצלות שלי ישר הגיעה ודמעות של אושר ועצב מילאו את עיני, אתה צודק אמרתי, אתה צודק סליחה.
אני מבטיח להגיד לך רק את האמת, תמיד רק את האמת.
הוא ישר התרכך והמבט אוהב שאני מכיר חזר לפניו, אתה אבא כנות הוא אמר לי.
אני יכול לספוג את כל מה שיש לך להגיד לי, רק שזה יבוא מהלב.
עכשיו הדמעות כבר זלגו מעצמם, אושר שלם מילא את גופי.
מזל שהם רבים, כי הם פורקים ישר את מה שהם מרגשים.
לא מנסים להתייפייף להצטדק, אומרים את מה שהם חשובים בכנות, גם עם לפעמים ברשעות.
כשהם שונאים הם צועקים אחד לשני שהם שונאים, וחמש דקות אחרי זה כבר צוחקים ואוהבים.
אסור לך להכנס לחדר שלי! היא צורחת עליו, ושנייה אחרי זה קופצים ביחד על המיטה שלה
ואני שמנסה להיות האבא המושלם, שוכח את הדבר שחשוב לי מכול, שוכח את הכנות.
כן לפעמים אני מרגיש להגיד "חייב", לפעמים אני מרגיש כועס, לפעמים אני רוצה שהם יעלו לישון כי בא לי להיות לבד עם עצמי.
אז במקום לעטוף את הכול במילים יפות, אפשר פשוט להגיד בפשטות, להגיד בפשטות את האמת.
ולאחותי היקרה, מזל גדול היה בחלקי שהכנות שלי היא אהבה הטהורה שלי אליך.
אוהב אותך.