איימי שלי בת שנתיים וחצי.
ואני לא יודע אם זה לפי הספר,
אבל בזמן האחרון על כל דבר שאומרים בבית,
היא שואלת: למה?
ואני כמו שאני, משתדל לענות לה על כל למה ברצינות.
וכך קרה שאורי הציע לי לשחק איתו ועם עוד אבא של חבר כדורגל.
״לא בא לי״ עניתי
״למה״? שאלה איימי.
גם אני וגם אורי, הבטנו אחד בשני.
״כי אני לא אוהב לשחק כדורגל״ עניתי
אורי הסביר לאיימי, שאף פעם אני לא משחק כדורגל.
״למה?״ שאלה איימי?
״למה באמת״ הקשה עלי אורי, ״אתה מפחד להפסיד״, הוא זרק לאוויר?
שתקתי.
יכול להיות שבגיל 36 אני מפחד להפסיד, לעוד ילד ואבא שלו.
״כן עניתי, ״אני מפחד להפסיד״.
״למה״? שאלה איימי.
״כי אני רוצה לנצח״ עניתי
״למה״? שאלה איימי
אורי ישר הסביר לי שזה לא משנה אם מנצחים או מפסידים, שזה רק משחק, ושהכי חשוב להנות מהמשחק.
כן זה נכון, הגיוני, ומכיל, ואני גם יודע ושמעתי את המשפט הזה אלף פעמיים בילדות.
אבל פתאום המשפט הכל כך חכם הזה, היה נשמע לי חסר כל ערך.
מה זה אומר לא משנה אם מנצחים או מפסידים, לי זה כן משנה.
״אני רוצה לנצח, לי זה כן חשוב אם ננצח או נפסיד״, אמרתי בקול.
״גם לי זה חשוב״ אורי שיתף פתאום, אני גם אוהב לנצח.
״אז בוא נקרע אותם!״ הוא צרח פתאום,
״ קדימה״, עניתי לו.

טוב בסוף הפסדנו,
אורי היה מעולה, אני קצת פחות.
אבל בינינו, אני ניצחתי,
ניצחתי כי זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים ששיחקתי כדורגל, כולל שהייתי ילד.
וזה הצליח כי זאת אולי הייתה הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי להרגיש, הרשתי לעצמי להגיד בקול:
שאני רוצה לנצח.
ואחרי שאמרתי את זה לעצמי עכשיו כבר לא אכפת לי להפסיד.
תודה איימי על הלמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *