לפעמים קורה שהילדים שלי מפחדים.
לפעמים זה לטפס גבוה מידי.
לפעמים זה לשכב בחדר לבד.
לפעמים זה להישאר לבד בבית.
פחדים.
ותמיד שהם מפחדים, אני מנסה לעזור להם להתגבר על הפחד.
להסביר להם שאין להם מימה לפחד, לתת להם הרגשה שהם מוגנים, שאני תמיד שם בשבילם,שהכל בסדר, ועוד טכניקות אחרות.
הערב אחד מילדיי פחד ללכת לישון לבד.
כהרגלי אמרתי את המשפטים המוכרים:
״אין לך ממה לפחד, אני פה למטה, תכף אני בא לשכב לידך״.
וכמו תמיד שאלתי גם: ״ממה אתה מפחד?״,
וכמו תמיד קיבלתי את אותן תשובות.
רק שהיום – הקשבתי לתשובות,
ושמעתי שאין שם שום דבר ספציפי שנאמר.
ופתאום הבנתי שהוא פשוט מפחד לפחד,
כלומר שמה שמפחיד אותו באמת,זה הפחד.
הוא יעלה למעלה, יכנס לחדר, ופשוט יתחיל לפחד, הוא אפילו לא יודע בדיוק ממה.
ולא רק הוא מפחד לפחד,
גם אני בדיוק כמוהו,
אני מפחד לפחד.
זה הפחד הכי גדול שלי,
והפחד הזה מונע ממני לעשות הרבה דברים שאני רוצה.
אז העצמתי את עצמי ומיד ואמרתי לו, ״זה בסדר לפחד, מותר לפחד, לפחד זה טבעי, לפחד זה הכרחי, לפחד זה חשוב, אולי תעלה למיטה ופשוט תפחד שם עד שאני יבוא?״.
פתאום הכל היה פחות מפחיד,
גם בשבילו וגם בשבילי,
מותר לו לפחד, מותר גם לי לפחד,
זה הרבה פחות מפחיד, ״לפחד״, מאיך שזה נשמע.
ואפילו מותר לפחד לפחד, כך עד אין סוף.
גילוי נאות, נשארתי לידו עד שהוא נרדם, בכל זאת, לא צריך לפחד את כל הפחד בפעם אחת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *