לפני שלושה שבעות, נסעתי עם שני החברים הכי טובים שלי, לילה בצפון.
בבוקר של היום השני, נסענו למעיין בגולן.
המעיין זה בעצם בריכה של מים מתוקים וקרים, מלאה בחיילים בחופשת השבת שלהם, שקופצים מסלע בגובה של 2-3 מטר לתוך הבריכה.
מי שמכיר אותי יודע שאני לא בדיוק עונה להגדרה של גבר גבר, אבל בדברים האלו אני לא רואה בעיניים –
פשטתי את הבגדים, נשארתי בתחתונים וקפצתי לתוך המים.
שני החברים שלי התחלקו:
חבר א' לא גילה שום עניין בקפיצה מהסלע למים, ואילו חבר ב' פשט את הבגדים נשאר בתחתונים, והתכונן לקפיצה שלו.
מלמטה החיילים הקרבים צעקו לו לקפוץ,
חבר א' הזכיר לו בקול שהוא לא חייב כלום לאף אחד ושיירד,
וחבר ב' נשאר, עומד על הסלע, קפוא.
הוא אמר לי, רועי אני רוצה לקפוץ, אני מוכרח לקפוץ, אבל הרגליים שלי קפואות הן לא זזות, הגוף שלי לא מוכן לקפוץ.
הוא עמד כך כמה דקות, לא מצליח להחליט, מצד אחד לא מוכן לרדת מהסלע ולוותר, ומצד שני לא מצליח לקפוץ.
החיילים ממשיכים לקרוא לו קפוץ, קפוץ, קפוץ קפוץ.
החלטתי לעשות מעשה, עליתי למעלה לסלע, נעמדתי לידו, לקחתי את היד שלו ושמתי אותה על הלב שלי.
מה זה? הוא אמר לי (הוא קורא לי גרובן) , גרובן, הלב שלך פועם ממש חזק, אתה רועד מפחד!
ברור אמרתי, אבל אני הולך נגד זה, וקפצתי שוב אל המים.
שניה אחרי זה הוא קפץ למיים, ומחיאות הכפיים של החילים ליוו אותו ,הוא יצא מין המיים כולו גאוה, הצלחתי או אמר לי ראיתה, הצלחתי לקפוץ לתוך המיים.
ולמה אני מספר לכם את זה?
כי בשיווק זה אותו דבר:
הרבה פעמיים יש לנו פחד מאוד חזק, למכור את עצמינו בדיוק כמו שאנחנו, ללכת עם האמת שלנו,להגיד משהו שבוער באנו, ללכת עם איזה אסטרטגיה פרוסמיות אחרת שונה חדשנית במקום העבודה שלנו ,לעשות משהו שהלב שלנו אומר שהוא נכון, שאנחנו יודעים את זה מרגשים את זה.
מבפנים זה ברור לנו שזו הדרך, אבל כל פעם שאנחנו רוצים ללכת עם זה, להוציא את זה החוצה, הגוף שלנו לא זז.
הפחד, הידעה שהדעה שלנו הדרך שלנו,המתנה שלנו לא מספיק טובה כמו שהיא ,זה כבר ממש בתוך הגוף שלנו.
אנחנו מחכים שמשהו ישתנה והפחד יעלם, שיקרה איזה משהו, שיבוא איזה מישהו,שנבין משהו שאנחנו לא מבינים,מקווים שיום יבוא ונוכל לזוז, לעבוד בחופשיות, להיות בשווין בין הפנים לבחוץ.
לפעמים אנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו לא חופשים, אנחנו פשוט חושבים
שעסק שלנו לא מצליח או שאנחנו שונאים שיווק,הוא שאנחנו לא מספיק טובים במקום העבודה שלנו.
אז אני מציע לכם ללכת נגד זה:
כן, כל כך פשוט, לא להפסיק לפחד,לא להפוך להיות אמיצים, לא להיות אנשים אחרים (חילים קרבים) להפך, ללכת עם הפחד, מה שנראה לכם שיהרוס לכם את הקרירה,זה אולי המקום שלכם לתת את מתנה שלכם במלואה.
לקפוץ לתוך המים, לא לחכות שהפחד יעלם, כי הוא לא, פשוט לעשות את זה וזהו,מה כבר יכול לקרות?
ואם אתם כבר עמוק עמוד בתוך המקום הזה, והכל שם כבר באוטמוט, הפחד הוא המצפן שלכם, הוא זה שמסמן לכם לאן אתם צרכים להגיע.
מפחדים מימשהו, זה הדבר שלכם לעשות, זה מצחיק אבל הרבה פעמים שאנחנו מתחילם לעשות משהו שמפחיד אותנו אנחנו מגלים שיש בו הרבה פחות מאמץ מימשהו שאנחנו כבר רגילים לעשות