לזרוק את המפתח

למרות שאמא שלי הייתה מורה, וכל יום הייתה חוזרת להכין לי צהריים,
בכל זאת היו ימים לא מעטים, בהם הייתי חוזר מבית הספר ברגל, כשמפתח תלוי על צווארי.
אלו היו ימים בהם אמא שלי הייתה חוזרת באזור שתיים וחצי שלוש,
ואני הייתי נכנס הביתה, מחכה לה, צופה בטלביזיה ומעסיק את עצמי עד שהיא תחזור.
והתפתח אצלי מן מנהג כזה, בימים האלו, מעין משחק שהמצאתי,
שלפני שהייתי מגיע הביתה, הייתי נעצר,
באמצע שביל הגישה לבית שלנו, ליד הבור של הביוב,
מתיישב מעליו, מחזיק את החוט עם המפתח, ממש מעליו,
ומנדנד אותו ככה, הלוך ושוב, הלוך ושוב.
***
והיה שם משהו בתוכי,
שממש רצה לזרוק את המפתח לתוך הבור.
לתוך הביוב.
והרצון הזה, היה לי ממש מוזר,
כי הרי מנגד, כל כך פחדתי לאבד את המפתח!
הרי לאורך כל היום הייתי בודק כמה וכמה פעמים שהמפתח עליי, ולא אבד לי,
ממש לא רציתי להיתקע מחוץ לבית לבד, עד שאמא שלי תחזור,
ובכל זאת הייתי מוצא את עצמי מגיע כמעט עד הבית, עם המפתח
ואז פשוט יושב ומנדנד אותו ככה.
***
ופעם אחת פשוט זרקתי אותו.
והוא נפל לתוך בור הביוב, ואז קמתי והלכתי לשבת מחוץ לבית,
לחכות עד שאמא שלי תחזור ותפתח לי.
ואף פעם לא התעמקתי ב"למה"
למה בעצם עשיתי את זה?
אבל בתקופה האחרונה, כשאני מלווה עסקים בדרך של הכנות,
הסיפור הזה פתאום עלה לי, ולאט לאט גם הבנתי אותו:
הרבה פעמים כשהעסק שלנו מתחיל להצליח,
עולה בנו פחד מזה שהוא ייפול,
שההצלחה הגדולה תפסיק.
ובתוך הראש שלנו, אנחנו כל הזמן משחקים ב"מה יקרה אם".
מה יקרה אם הלקוח יפסיק לעבוד איתנו, מה יקרה אם הקמפיין הזה לא יצליח כמו הקודם?
מה יקרה אם ההרצאה הזו לא תעבוד?
ולפעמים, אנחנו אפילו מחבלים לעצמנו בכוונה במשהו, רק בשביל לפגוש לרגע את המקום הזה. של התגשמות ה"מה אם".
***
והאמת שאני מבין את זה לחלוטין:
את רועי שישב מעל בור הביוב,
ואת רועי שמשחק עם עצמו ב"מה אם".
כי הצורך שלנו בביטחון, הצורך הכי עמוק ובסיסי שלנו, חייב לדעת שגם אם ניכשל,
וגם אם ניפול,
וגם אם לא יהיה לנו איך להיכנס הביתה,
אנחנו נהיה בסדר.
אנחנו נמשיך להיות.
הבדיקה הזו, הכרחית מבחינתנו.
***
אז אם אתם קולטים שיש לכם תקופה ממש טובה בעסק,
הרבה לקוחות, הכנסות יפות, באז שעולה,
ופתאום אתם מתחילים לחשוב על מה יקרה אם תכשלו,
ואולי אפילו נהיים פתאום עייפים, עצלנים, חסרי חשק,
באיזשהוא מקום מחבלים לעצמכם בהמשך ההצלחה?
אז דעו לכם: זה מאד טבעי.
זה מן מנגנון כזה, שרוצה לדעת שאפשר גם ליפול.
חזקו אותו, חבקו אותו, פגשו אותו, תנו לו מקום,
וההצלחה תשוב.