כעס, זו בקשה להיות ביחד

הוא אולי אחד הלקוחות הראשונים שלי.
הוא הגיע דרך חבר של חבר, ישר כשעזבתי את ווינט,
ואז עוד לא ידעתי שאני הולך להיות יועץ שיווקי לעסקים, ובטח שלא בשיטת הכנות.
הוא היה צריך יועץ תוכן חיצוני לעסק שלו (עסק שמקדם מוצרים בארה"ב),
ואני, שהייתי איש תוכן שיצא לעצמאות, לקחתי את הפרוייקט.
מאז הוא מגיע אליי בכל פעם שעולה לו צורך ספציפי לשיווק בעזרת תוכן: ייעוץ לאסטרטגיה שיווקית חדשה, ייעוץ לקמפיין תוכן,
ואיכשהו, יצא שאנחנו אף פעם לא מדברים על שום דבר מלבד עבודה.
הוא – מנהל מ"הדור הישן", כזה שמפריד באופן מוחלט בין החיים האישיים שלו לחיים המקצועיים,
בלי דף בפייסבוק ובלי שום סממן אישי (אפילו לא היה לי מושג אם הוא נשוי או אבא לילדים),
ואני – מכבד את הרצון שלו שהשיחות יהיו ענייניות מקצועיות וקורקטיות,
וכך זה נשאר.
—
ולפני כמה ימים הוא קבע איתי פגישה נוספת.
הם יוצאים בקמפיין תוכן חדש, סיפר, והוא רוצה לשמוע את דעתי על עולמות התוכן שמחלקת השיווק שלו יצרה.
מצויין.
בשעה הייעודה הוא נכנס למשרד שלי,
כשהוא מחזיק טלפון, ונוהם על זה שמצידו השני של הקו: "תגיד לי אתה אדיוט?!", צעק עליו,
"למה אני צריך להגיד לך כל דבר פעמיים?? אם אין לך מספיק שכל אז אולי כדאי שתחפש עבודה במקום אחר!!!".
וניתק.
ובשעה שהוא התיישב מולי,
הרגשתי שכל הכפתורים שלי נלחצים.
קשה לי לראות או לשמוע יחס כזה לאדם אחר,
והוא כנראה הרגיש אותי (טוב קשה לי להסתיר את מה שאני חושב, גם כשאני שותק),
ולכן הסביר:
"זה לקוח מאוד גדול שלנו, אם אני מאבד גם אותו, אני במצב לא טוב".
ואז המשיך:
"והחבר'ה האלה, הסתומים האלו, מה אכפת להם? הם לא יאבדו את המכנסים אם זה יפול, מקסימום נסגור והם יילכו לעבוד במקום אחר, רגע הנה זה שוב הוא, דקה אני איתך" והרים את השיחה:
"זה לא מעניין אותי, מה יש לך ומה אין לך!! שמעת?? אתה לא יוצא הביתה, מצידי תישאר במשרד עד יום רביעי, זה ברור??"
ושוב טרק לעובד בפרצוף, וחזר להביט בי.
—
"מה?" התגונן "מה קרה? מה המבט הזה?".
ואני, בלי לחשוב יותר מדי על ההשלכות, עניתי:
"האמת שזה מדהים".
"מה בדיוק מדהים פה??" תבע לדעת,
ואני המשכתי:
"שמה שאנחנו רוצים בסופו של דבר זה פשוט להיות ביחד".
"טוב הבנתי", קטע אותי בלעג, "אתה הולך לקשקש לי את כל הקשקושים של הפייסבוק שלך? כי אני לא פה בשביל הכנות הזאת שלך, כן כן , אני קורא אותך דרך אשתי, מה אתה כזה מופתע",
הוסיף, והמשיך:
"אני פה בשביל שהעסק שלי, ויותר נכון הפרוייקט הזה יצליח, וכמו שאתה רואה, זה די דחוף לי".
"אתה רואה", השבתי, בידיעה שיש מצב שהוא הולך לצרוח גם עליי,
"אפילו איתי אתה רוצה להיות עכשיו ביחד. כואב לך, ואתה רוצה שלכולם סביבך יכאב גם כן. וזה רק בשביל שיהיו איתך ביחד. טוב זה ברור, אין כמו להיות ביחד".
הוא היה המום, ועם זאת השיב לי:
"רועי. ברור שכואב לי. מה השאלה?? העסק שלי יכול להתרסק בכל רגע, והחבורת מטומטמים שיושבים אצלי, הם חושבים רק על התחת של עצמם…."
"רגע", קטעתי אותו, "אתה מפחד שהעסק שלך יפול?"
"ברור!! אתה יודע מה זה אם אני מתרסק? אשתי, הילדים, הבית, אני יכול לאבד ברגע את הכול!!",
עניתי לו:
"זה באמת מאוד מפחיד",
והוא המשיך: "אני לא מפסיק לחשוב על זה. אני מתעורר עם זה בבוקר, ונרדם עם זה בלילה. ואני לבד, אף אחד לא איתי, לאף אחד לא אכפת מזה".
"אבל איך יהיה להם אכפת, אם אתה לא מראה להם מה אתה מרגיש?", שאלתי
"להראות להם מה אני מרגיש? הרי אם אני אהיה חלש מולם הם יאכלו אותי בלי מלח! הלקוחות, העובדים, כולם רק מחכים לראות אותי נופל!"
"אולי בגלל שהדרך שאתה דורש מהם להיות ביחד איתך, זה דרך כאב? דרך זה שאתה מכאיב להם? אולי אם תבקש מהם להיות איתך ביחד, מתוך מקום שמראה את הכאב שלו, שכנה מול הדברים, הכל יראה אחרת? גם להם וגם לך?" הצעתי.
העיניים שלו היו פקוחות, הוא התבונן בי, וידעתי שיש לי עכשיו ממש חלון של הזדמנויות, אפשרות לעשות איתו עבודה של ממש:
"בוא נתקשר רגע לעובד שלך" הצעתי,
והחלון, באמת היה פתוח. הוא הסכים להתקשר.
כשהעובד ענה, הוא מייד התחיל להסביר את עצמו, סיפר שהוא לחוץ ומפחד,
ושהרבה שנים הוא לא היה במצב כזה של ממש חרדה מעתיד החברה,
הוא הסביר שזה לקוח שיש אתו בזמן האחרון בעיות, ושהוא ממש חייב לתת את הכל הפעם.
העובד, מהצד השני של הקו, ישר הבין כמובן,
והם קבעו פגישת סיעור מוחות, ככה עכשיו מעכשיו.
בסיום השיחה הוא עזב את הפגישה איתי,
ויצא לעבוד עם העובד שלו ביחד על כל מה שצריך להכין.
—
והאמת היא שאני לא יודע אם הוא יצור איתי קשר שוב,
אבל ליתר בטחון שלחתי לו את הפוסט הזה לאישור לפני פרסום.
הוא קרא ואמר לי שהוא גאה להיות בפוסט שלי, כל עוד זה בעילום שם, ואני מכבד את זה.
—
הרבה פעמים כשכואב לנו, אנחנו מכאיבים לכל מי שסביבנו.
זה נראה כאילו אנחנו רעים, אבל אנחנו רק רוצים שהיו איתנו ביחד.
באותם רגעים אנחנו מאמינים שאם כואב לאחר, הוא מבין אותנו, ועכשיו אנחנו לא לבד.
אבל האמת היא, שאפשר להיות ביחד, גם ממקום אחר. ממקום של כנות.
להגיד שכואב לי, לשתף, לבקש להיות ביחד, בלי להכאיב לאחר.
וזה נכון גם עם הלקוחות שלנו, וגם בשיווק שלנו.
—
כנות – שיווק שהוא דרך חיים.