כנות – קבלה של כל מצב

רק שבדרך ללמד אותם לסגל לעצמם את הכלים האלו לחיים,
הרבה פעמים נוצרים עימותים סביב הנושאים האלו, כשהילד מסרב להשתמש בכלים ובעצות שאנחנו נותנים לו.
אנחנו רוצים שהילד יכין שיעורי בית, והוא לא רוצה.
אנחנו רוצים שהוא ילמד למבחן, והוא לא רוצה.
אנחנו רוצים שהוא יהיה יותר מנומס, חברותי, יגיד שלום יפה, יחלוק במשחקים שלו, והוא – לא עושה את זה.

ומרוב שאנחנו רוצים בטובת העתיד של הילד שלנו, אנחנו לפעמים יוצרים מולו, אפילו שלא במודע, שיח של: כשאתה מכין שיעורים, לומד למבחנים, מתנהג כמו שצריך חברתית, משתמש בכלים ובעצות שלנו, אתה טוב, מוצלח, ואהוב.

אבל מה הילד מרגיש מאיתנו אם הוא לא עומד בכל הציפיות האלו?
אני יודע, אנחנו אוהבים את הילדים שלנו בכל מצב.
ואנחנו גם אומרים להם את זה.
ומודעים לכל הניואנסים החשובים.
ועדיין. לפעמים. בלי לשים לב, ובטח לא בכוונה, אנחנו עלולים לתת להם תחושה שאם הם לא מצליחים, הם פחות אהובים.
וכמי שעובד עם בעלי עסקים, אני יכול להגיד לכם שלא פעם אני פוגש אנשים שקשה להם:
שקשה להם להתפרנס,
שקשה להם חברתית,
שקשה להם להגשים את הרצונות שלהם.
והרבה פעמים, כשיורדים לעומק של הדברים, ומנסים להבין, למה הם במצב הזה, איך המצב הזה משרת אותם? אנחנו מגלים שזה סוג של ניסיון שלהם, להראות לעצמם, שאפשר לאהוב אותם גם אם הם לא מצליחים.
סוג של ניסיון להראות לעצמם שההורים שלהם יקבלו אותם בכל מצב, גם אם הם צריכים לתמוך בהם עדיין כלכלית.
סוג של ניסיון להוכיח להורה (ואפילו להורה הפנימי) שהנה, אני לא מקבל ציונים טובים, ולא הולך לי, ועדיין אתה חייב לאהוב אותי.
כלומר, במקום שהרצון והלחץ של ההורים שלהם, יהוו מקפצה ועזרה עבורם לרכוש את הכלים הנכונים, אצל אותם ילדים קרה בדיוק ההיפך: ועכשיו הם עסוקים כל החיים בכך שיקבלו אותם במקום הלא מוצלח שלהם, ודואגים לשמר את המצב ולהיות לא מצליחים כל הזמן.
אז רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים, אני חושב שיש פה נקודה למחשבה עבור כולנו.
לבדוק עם עצמנו, אולי בעצם, הכלי הכי חשוב שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו, זה שנתמוך בהם בכל דרך שהם יבחרו, ולהיות שם עבורם רק כנותני עצות. הורים שמכבדים את צורת המחשבה הנוכחית – והאולי שונה – של הילדים שלהם.
כנות – קבלה של כל מצב