הרבה פעמים, עסקים מגיעים אליי לפגישה אחרי שהם אזרו אומץ ללכת אחרי רצון שהיה להם, ולמרות כל הפחדים, ולמרות שאף אחד מסביב לא תמך בהם, הם יצאו לדרך החדשה.
והייתה להם מן תקווה כזו, שבגלל שהם הלכו אחרי הלב, בגלל שהם הקשיבו לקולות הפנימיים שבתוכם, בגלל שהם עשו באמת את מה שהם אוהבים, העולם יסמן להם שהם בדרך הנכונה, והכל יילך להם בקלות.
רק שלפעמים, במקום לפגוש עולם מחבק, הם פוגשים קשיים:
סדנאות שהם פותחים נשארות ריקות, הם מציעים את ליבם בטיפולים אישיים ואף אחד לא מגיע, הם מציעים בפייסבוק מוצר שהם חשבו עליו מהיום שהם נולדו, אבל כמעט אף אחד לא רוצה לקנות אותו.
ותמיד עולה השאלה – אולי זה סימן?
אולי זה סימן שזו לא הדרך? אולי זה סימן שלא סתם היו שם כל הפחדים? אולי זה סימן שכל האנשים שהזהירו אותם, צדקו? אולי, כמו בעולם ההימורים, עדיף לברוח עכשיו? מלהפסיד עוד דברים?
ואני רוצה למען הסוגיה הזאת להשתמש בסיפור מהתנ״ך:
כאשר משה נשלח להוציא את עם ישראל ממצרים, זה הרי היה הייעוד שלו, אלוהים לא מקל עליו בדרך.
להיפך, אלוהים מקשה את לב פרעה: "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותתי ואת מופתי בארץ מצרים".
והסיפור הזה לדעתי בא לספר לנו, שהרבה פעמים, כשאנחנו יוצאים לדרך חדשה, המציאות לא תמיד הולכת איתנו,
אפילו מקשה עלינו.
ולפי הפסוק הזה, זה בשביל להראות לעצמנו עד כמה אנחנו רוצים את זה, עד כמה אנחנו חזקים, כמה אותות ומופתים יש בנו.
אז אם אזרתם אומץ, והלכתם אחרי רצון הלב שלכם, וזה לא עובד, והמציאות מקשה את לב פרעה: הסדנה לא מתמלאת, היומן לא מלא בפגישות אישיות, המוצר החדש לא נרכש,
דעו לכם: זה לא אומר שזו לא הדרך שלכם. זה רק בא לחזק אתכם, ולהראות לכם את האותות והמופתים שיש בכם,
ושאם אתם באמת קשובים לעצמכם, אכן תצאו מארץ מצרים, מעבדות לחרות.
כנות – עסקים בדרך הלב.