הוא מעיד על עצמו שהוא לא נח לרגע מהיום בו נולד:
לימודים, צבא, עבודה קבועה.
ועכשיו פותח עסק עצמאי.
ולמרות שהיה לו ברור איזה עסק הוא יפתח,
הוא אדריכל, שעבד במשרד גדול, והיה כבר מתבקש שיפתח משרד משלו,
מייד בתחילת הפגישה הוא סיפר שהוא בכל זאת "לא יודע כלום".
שמהרגע שיצא לעצמאות והחליט לפתוח משרד משלו,
הוא פתאום הפך מבן אדם שיודע הכל, לאדם שלא יודע כלום.
אדם שלא מצליח לעשות את הבחירות הכי פשוטות.
לא מצליח למצוא משרד, לא מצליח להחליט באיזה איזור בכלל לחפש משרד, ליד הבית או בתל אביב?
לא מצליח לבחור לוגו, להסגר על כרטיס ביקור,
לא מצליח להחליט אם לקחת שותף או לשכור עובדים,
אם להקים אתר, אם לפתוח עמוד פייסבוק,
כל אלו תלויים אצלו בסימן שאלה,
ופתאום הוא לא יודע את התשובה לאף אחת מהן.
"ובגלל שבפעם הראשונה זה משהו שהוא באמת רק שלי, אני רוצה לדעת מה הכי נכון לי לעשות",
הוא מסביר לי.
"אני מבין" אני עונה, "זה נשמע הגיוני, שבגלל שזה שלך, אתה רוצה לעשות את ההחלטות הכי נכונות לך".
ואז המשכתי: "אתה יודע, לפני כמה ימים הייתה אצלי מישהי שמלמדת אנשים איך יודעים מה היא תשובת הלב. ואחד הדברים שהיא הסבירה לי הוא, שמאחורי כל חוסר ידיעה, יש פחד".
"מה זאת אומרת?" הוא שאל,
"זה אומר שזה שאין לך תשובה עכשיו, מה בדיוק אתה צריך לעשות, זה בגלל שיש שם איזה פחד שמסתתר לו".
הוא שתק לרגע. ועצם את העיניים.
ואחרי כמה דקות שהוא היה בשקט עם עצמו הוא אמר לי: "היא צודקת. יש שם באמת פחד.
הפחד שאני לא אדע מה הצעד הבא שלי, הפחד שאני אהיה פאסיבי, הפחד שאני לא אעשה כלום, ואז ייגמר לי כל הכסף ולא יהיה לי איך לפרנס את המשפחה שלי".
"למה שתהיה פאסיבי בעצם?" שאלתי,
"כי פתאום אין לי אף אחד על הראש" הוא ענה. "אף אחד שאני צריך לעשות בשבילו".
ואז שוב שתק.
"אני בעצם לא סומך על עצמי, לא סומך על התשוקה שלי, לא סומך על זה שאני באמת רוצה לעשות את זה".
אמר, ואז המשיך:
"אתה יודע, כשאני חושב על זה, אני לא זוכר מתי עשיתי משהו רק כי בא לי לעשות אותו. אולי רק שהייתי ילד? מאז שאני בחיים הבוגרים, אני כל הזמן עובד מתוך מקום של מה צריך לעשות, ולא ממקום של מה בא לי לעשות. ואני קולט עכשיו, שזה כל כך הוטמע בי כבר, שאני מפחד שאם לא יהיה "מה צריך" לעשות, אני פשוט לא אעשה כלום. שכחתי שיש לי בגוף בכלל מקום שבא לו. אני רוצה לחזור לסמוך על התשוקה הפנימית שלי".
חייכתי אליו,
והוא מצידו הזדקף מולי ואמר:
"תשמע. אני הולך עכשיו לא לעשות כלום עד שהיא תתעורר בי מחדש. עד שהיא תקרא לי. תודה".
קם והלך.
לא שמעתי ממנו בערך חודשיים, ואז הוא התקשר וקבע איתי פגישה.
"זהו, עכשיו הכל סגור", אמר מייד כשנכנס. "אני יודע בדיוק מה בא לי לעשות, איזה לוגו אני רוצה, ואיפה בדיוק עומד להיות המשרד. הכל אני יודע. הצלחתי לחזור לעבוד מחדש עם התשוקה הפנימית שבי. בוא נתחיל לעבוד?".