בכנות, אין לי הרבה עניין עם הגיל שלי.
זה נכון שהשנים חולפות, ושבכל שנה – המספר שמייצג את הגיל שלי משתנה,
אבל תכלס זה לא אומר לי הרבה, ומבפנים אני כל הזמן מרגיש אני.
רק מה, בשנתיים האחרונות, דברים לאט לאט מתחילים להשתנות אצלי גופנית.
הגוף שלי מתחיל להרגיש אחרת.
אחד הסממנים הכי בולטים הם השערות בראשי, בכל יום יש כמה שערות שמחליפות את הצבע שלהן משחור ללבן.
עכשיו זה לא ששיער לבן זה לא יפה בעייני, להפך זה מאוד יפה בעיניי,
רק שמאז שעברתי את החצי, כלומר יש לי יותר שיער לבן משחור,
אנשים חושבים אותי ליותר מבוגר ממה שאני (כולה 37).
וגם אני, כשאני מסתכל על עצמי במראה, אני פתאום רואה איש זר, איש זר עם שער לבן, קצת כרס, שערות לבנות בזקן, וקצת קמטים מתחת לעיניים,
ופתאום מה שאני מרגיש מבפנים, ומה שאני רואה מבחוץ, לא מסתדר לי.
מרגיש לי מנוגד.
אז אני לא יודע מה עבר עליי ביום שישי האחרון בבוקר, אבל אחרי שיצאתי מהמקלחת, והסתכלתי בראי,
הרגשתי שזהו, אני חייב להיראות יותר תואם את מה שאני מרגיש,
וירדתי לאיזה חנות ופשוט קניתי צבע לשער.
ואז חזרתי וצבעתי את השיער שלי לשחור.
ובהתחלה זה היה נראה לי מגניב, פתאום ראיתי את רועי כמו שאני זוכר אותו בראש שלי,
אבל אחרי כמה פעמים, כשהסתכלתי שוב ושוב במראה, ראיתי את השקר.
ראיתי שאני נראה בדיוק אותו דבר כמו שהייתי נראה קודם, נראה איש,
רק כזה שלא מצליח להיות בכנות עם מה שהוא, ומחפש להסתתר מאחורי נעורים שכבר אינם קיימים עוד.
ראיתי שקר, וחוסר השלמה בתוכי.
ובגלל שזה היה יום שישי אחרי הצהריים אז כבר לא יכולתי לרוץ לספר ולעשות גלח על כל הראש,
והייתי חייב להסתובב כך כל הסוף שבוע.
ובמהלך הסופ״ש עצמו נמנעתי מלראות אנשים, ממש התביישתי,
אבל למוצאי שבת קבעתי כבר מראש יציאה עם חברים, להופעה באזור,
ולמרות שהתבלטתי אם ללכת או לא,
בסוף תפסתי אומץ והלכתי.
כמובן שאת החברים שלי הכנתי מראש שאני אגיע עם שער צבוע ואפילו שלחתי תמונה שלא תהיה הפתעה,
אבל בהופעה עצמה, בכל פעם שראיתי מישהו שהכרתי, אז התחבאתי.
פחדתי שהוא יראה אותי,
פחדתי שהוא יראה שאני לא כנה,
שאני מנסה להסתיר את מי שאני, את הגיל האמיתי שלי.
ואז הגיע יום ראשון ושוב לא יכולתי להסתפר, כי הייתי צריך להגיע מוקדם ליום צילום סרט בבית חולים ברזילי באשקלון.
אבל אחר כך בזמן ארוחת הצהריים בבית החולים,
ישבה מולי מישהי שסיפרה לי שהיא עובדת שם משנת 1970.
וכשאמרתי לה שהיא נראית נורא צעירה, היא יישרה אלי מבט, חייכה, ואמרה לי : "הכי קל זה להשלים. להשלים עם זה שאף פעם לא משלימים עם הזקנה", אמרה וצחקה.
וזה נכון – חשבתי לעצמי: השיער הצבוע שלי בשחור, זה שמסתיר את כל הלבן, זאת בהחלט הכנות שלי כרגע.
הכנות שלי היא, שבימים האחרונים, אני לא משלים עם מה שאני רואה במראה.
וזה מותר וזה בסדר, להיות בדיוק במקום הזה.
כי כנות זה להיות איפה שאתה,
כנות זה להראות קודם לעצמך השלמה עם כל רגש ותחושה שעולה בך,
כנות זה להתבייש, אם אתה מתבייש, במה שאתה מתבייש בו.
אז כן – צבעתי את השער,
אז כן – היה לי קשה לראות את עצמי משתנה במראה.
כן – מותר לי להרגיש הכול.