התפתחות אישית

אני עצלן.
אני דחיין.
אני מבולגן.
אני לא שיטתי.
אני לא אחראי.
אני מפונק.
אני פחדן.
אני לא יודע לנהל את הזמן שלי.
אני לא יודע לכתוב.
אני לא טוב בלדבר עם אנשים.
אני טוב מדי.
אני רגיש מדי.
——-
את המשפטים האלו, אני שומע יום יום בעבודה שלי.
מאנשי עסקים,
אנשים מדהימים,
חרוצים,
חכמים,
אחראים
ומוכשרים.
והדיבור הזה, זו דרך שהרבה מאיתנו מדברים עם עצמנו,
כשזה מגיע לעסק שלנו.
אנחנו יורדים על עצמנו,
מלקים את עצמנו,
מבטיחים לעצמינו שוב ושוב ושוב ושוב שנשתנה,
ומרגישים שזה המסלול שלנו, בדרך להיות אנשי עסקים טובים יותר:
ביקורת והלקאה עצמית.
——–
אבל אולי לנסות להשתנות, זו לא הדרך?
אולי אנחנו חכמים, ויודעים כבר עכשיו בדיוק מה טוב לנו ולעסק שלנו?
אולי כל הדחיינות, עצלנות, פינוק, רגישות וחוסר שיטתיות,
אלו דברים חכמים,
שבאים לכוון אותנו בדרך שלנו,
ללמד אותנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים לעשות?
אולי אלו תכונות והתנהלויות שבאות לדייק אותנו, ואת העשייה שלנו?
———
אז בפעם הבאה,
שאנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו עצלנים, דחיינים, מפונקים, רגישים,
אולי במקום להתפלל לאלוהים שנשתנה כבר,
ובמקום לנסות לחפש את הדרך להיות מה שאנחנו בבירור לא,
אפשר לשאול את עצמנו למה?
למה אני מרגיש כך?
מה אותה דחיינות, עצלנות, פחד, או חוסר ביטחון מנסים להגיד לי?
איפה הדרך הזו היא חכמה בשבילי?
מה אני צריך?
איך המחשבה הזו מנסה לדייק את העבודה שלי?
מה בעצם אני מבקש מעצמי, לתת לי?
אולי ה"עצלנות" מראה לי שאני לא צריך בהכרח לעשות את אותה פעולה, שלגביה עולה בי "עצלנות"? אולי דווקא בגלל שאני מתעקש ללכת בדרך הזו, ולהתאמץ בה, אני לא יכול לראות שיש דרך אחרת, ממש לידה, שיותר מתאימה לי, דרך להגיע לאותה תוצאה, או תוצאה שיותר תתאים לי? שתדייק את המוצר שלי?
—–
אני יודע – זה נשמע מפחיד.
כי הרי שנים חינכו אותנו שאנחנו זה לא מספיק.
שאנחנו זה לא טוב.
שאנחנו כמו שאנחנו, לא יכולים להצליח.
אז זהו,
אני כבר אומר את זה בלי להתבייש:
אנחנו זה הכי טוב.
והדרך להצליח עוברת דרך עצמנו, איך שאנחנו.
כנות – כי עסק זו עוד דרך להתפתחות אישית.
http://www.kanot.web-owl.co.il/