אנחנו אוהבים את הילדים שלנו
ומשתדלים להיות הורים טובים.
כאלו שמקבלים אותם בכל מצב.
שאוהבים אותם על כל מה שהם.
כאלו שלא רוצים שהם יהיו משהו אחר.
כאלו שלא חושבים שיש להם תוכנות טובות ורעות
כאלו שעצוב לנו שהם עצובים, ושמח לנו שהם שמחים.
כאלו שנותנים מקום לכל רגש שלהם,
גם לאלו שלחוצים לנו על כל הכפתורים.
כאלו שחושבים לפני שהוא מגיבים.
כאלו שכנים איתם, ומדברים איתם ישר מהלב
מתסכלים להם עמוק בעינים, כי אין לנו שום דבר להסתיר.
כאלו שלא מנסים לסדר להם את המציאות, אלא רוצים שהם ירגשו אותה
בדיוק כמו שהם יודעים להרגיש
בלי מסכות בלי הגנות, רק אנחנו כמו שאנחנו, נפגשים עם כל מה שהם.
זה כל כך נעים לרצות את זה לילדים שלנו,אבל האם אנחנו מתיחסים כך גם לעצמינו?
לילדים שנמצאים בתוכינו?
מותר לנו לרצות להיות כאלו גם לעצמינו
לרצונות שלנו
לפחדים שלנו
לרגשות שלנו.
מותר לנו להיות אלינו, בדיוק כמו שאנחנו רוצים להיות אליהם.
מותר לנו הורים טובים.