פשוט להיות בכנות

שאני משתולל בשביל תשומת לב.

ולמרות שהייתי עושה לא מעט דברים בשביל תשומת לב.
עצם הבקשה, עצם העובדה שאני רוצה אותה או עושה משהו בשביל לקבל אותה, היה מבחינתי הדבר הכי בזוי בעולם.
—
ולכן, מאז שאני אבא, אני משתדל לא לתת לילדים שלי הרגשה שאני יודע שהם עושים דברים בשביל תשומת לב, אלא פשוט לתת להם אותה.
ברור שאני לא תמיד מצליח לתת להם את כל תשומת הלב שהם צריכים, אבל גם אם אני לא יכול לתת להם אותה, אני עדין לא מראה להם שאני יודע שזה מה שהם באמת ביקשו.
ואתמול כשבאתי לקחת את איימי שלי מהגן, ביחד עם אורי שהיה חולה בבית,
אז איך שהגענו, איימי ביקשה להראות לי מלא דברים: כמו איך היא מטפסת על דברים, ועם מה היא משחקת.
ובדרך כלל אני רואה אותה אבל גם מזרז אותה בה בעת,

אבל בדיוק השבוע, משה, הגנן של איימי, דיבר איתנו על זה שאיימי עוברת שלב של התבגרות, ושמאוד חשוב שנראה לה שאנחנו רואים את השיאים החדשים שלה (מטפסת על עצים, משחקת בדברים חדשים, חברים נוספים),

אז כן היה לי חשוב לתת לה את מלוא תשומת הלב ולא לזרז.

אבל אורי, הבן שלי, שראה פתאום כמה אני קשוב לאחותו הקטנה,

רצה גם את תשומת הלב שלי: הוא רצה להראות לי קסם חדש שהוא עושה עם הגומייה,
וגם איזה משהו בקוביה ההונגרית שהוא הצליח היום לעשות בפעם הראשונה.
ובשקלול מהיר של השיקולים החלטתי שיותר חשוב לי לראות את איימי עכשיו, וגם, שכנות חייבת להיות הדרך הכי מהירה ונעימה בנושא.
אז אמרתי לאורי, בשקט ובלי שאיימי תשמע: "אורי, ממש חשוב לי להראות לאיימי עכשיו שאני רואה אותה, לתת לה תשומת לב, הרגע נפגשנו אחרי כל היום, והיא ממש צריכה שאני אראה אותה עכשיו, בסדר?"
אמרתי וחזרתי להסתכל עליה, בזמן שהיא מתרוצצת בין מתקנים וצועקת: "אבא תראה!, אבא תראה!".

ובזמן שאני מתבונן באיימי מטפסת על עצים ונדנדות, אני קולט פתאום, שאורי עושה בדיוק כמוני,

ואפילו צועק לה קריאות כמו "וואוו כמה גבוה את מטפסת!", ו"ממתי את מצליחה את זה?",

והיה אפילו איזה רגע שהגננת התחילה לדבר איתי על משהו, ודיברתי איתה ואז אורי ניגש אליי ואומר לי: "אבא? שכחת?", עם מבט כזה של "יש לנו משימה פה להשלים".

ובערב אחרי שכבר אכלנו ארוחת ערב, התקלחנו, דיברנו, וכמעט כולם הלכו לישון,

אורי קרא לי אליו, רגע לפני שנרדם, ואמר לי: "אבא, אתה יודע, אני חושב כשל הילדים בעולם צריכים שיראו אותם, גם אני עושה לפעמים דברים רק בשביל זה. זה נעים להרגיש שרואים אותך".
וברגע אחד, בגלל משפט אחד, שנים של תחושת אשמה, על כל הפעמים שעשיתי דברים בילדות בשביל לקבל תשומת לב, על כל הפעמים שפחדתי שיחשבו את זה עליי, קיבלו זרקור של חמלה ואהבה.
כי כל הילדים בעולם צריכים שיראו אותם. וזה מאוד נעים שרואים אותך.

כנות – פשוט להיות בכנות