מתרגש

כבר כמה ימים שאני מסתובב עם כאב בטן של התרגשות.
ביום ראשון, בפעם הראשונה, אני אעמוד מול אנשים, ואשתף אותם בשיטת השיווק שפיתחתי.
אני מתקשה להאמין שמה שהתחיל כדרך שלי לשרוד עם העסק שלי, הדרך שלי להתפרנס כעצמאי. הפך להיות משהו שאני מייעץ לחברים לעשות, ואז ללקוחות, ואז לעשות סדנא, ועכשיו ממש מפגש פתוח לכל מי שרוצה לשמוע על השיטה הזאת.
אין לי מושג מאיפה יש לי את הבטחון, לרגעים זה אפילו מרגיש לי כמו חוצפה: איך אני מעז לעמוד ולהגיד שיש לי שיטת שיווק חדשה, הרי זו רק דרך, שעזרה לעסק שלי ולי להגיע לביטוי.
אבל אתם מכירים את הדברים האלו שהם חזקים מכם, כאילו יש שם מישהו שלוחש לך באוזן שלא משנה מה, אתה חייב לעשות את זה.
מין תחושה כזאת של שליחות, של משהו שלא תלוי בך, אלא בדרך שלך.
ועכשיו בשביל שאני ארגיש שלם, כמה משפטים של חוסר ביטחון מלא:
אני מקווה שביום ראשון אני אצליח להעביר את כל מה שיש לי בראש.
שאני לא אגמגם, שהמילים יצאו לי שלמות מהפה, ושאני לא ארעד.
שאני אצליח להסביר איך כנות וחיבור הם השיטה הכי נכונה לשווק את העסק.
ושבאמת כל האנשים שיבואו, ירגישו שהם קיבלו ממני משהו.
ושתהיה בחדר הרבה קבלה, קבלה למה שיש.
כמה פחד יש בלעשות משהו חדש, כמה כאבי בטן והתרגשות מצטרפים לזה,
ואיזה כפתורים נלחצים במקום הזה, שבא להגיד "יש לי משהו משלי".
להגיד בקול מלא: אני ראוי להיראות.
מותר לי להיות אני.
אני זה טוב.
אז לכל מי שמגיע ביום ראשון: תהיו עדינים איתי זאת פעם ראשונה שלי smile emoticon
אני מקווה שלא לאכזב אתכם.
אוהב ומעריך את זה שאתם נותנים למי שאני מקום,
כולנו ראויים להיות.
רועי