מפחדת מכלבים

 

בשנות ילדותה המוקדמות, לעלמה, בתי הבכורה, היה פחד מכלבים.
אבל לא סתם פחד, יותר היסטריה.
איך שהיא הייתה רואה כלב, היא הייתה יכולה פשוט לברוח ממנו לתוך כביש סואן, שום דבר לא עניין אותה – רק שהכלב לא יגע בה.
רצה הגורל וכשעברנו לפרדס חנה, מישהו השאיר לנו כלבה מתוקה בת 3 חודשים ליד הבית.
ועלמה לא יכלה לשאת את זה, מה שהפך את החיים בבית לטירוף.
היו הרבה שיחות, הרבה הבנות, אבל כל פעם שג'ני התקרבה אליה, הצרחות עלו.
ואני, כל הזמן הייתי בלעזור לעלמה לקבל את המקום שהיא מפחדת מג'ני,
הייתי מרים אותה על הידיים שג'ני הייתה עוברת. רוב היום ג'יני הייתה בחוץ, לא הינו לקוחים את ג'יני איתנו באוטו, כל הבית היה בכוננות יש פה כלב.
מגנים, מקבלים, אוהבים, ומחכים לפתרון שיבוא מעצמו.
אבל הפתרון לא בא.
כן היא הרגישה נח לפחד ולא התביישה לצעוק לצרוח ולרוץ לתוך כביש שואן,
אבל זה לא עשה שהיא תפחד פחות,
והחיים שלה היו לבריחה אחת גדולה מכלבים.
כבר חשבנו על להוציא את הכלב מהבית….
עד שיום אחד בלי הרבה מחשבה, ג'ני התקרבה אליה, ועלמה שוב עמדה לברוח ולצרוח,
אבל הפעם לא נתתי לה.
חיבקתי אותה חזק חזק.
ונתתי לג'ני להתקרב אליה.
הילדה צורחת לא לא לא, ואני לוחש לה באוזן שהכל בסדר, ושמותר לפחד, ואבא פה וממשיך לחבק אותה.
ואז ג'ני התחילה ללקק את עלמה בכל הגוף.
לאט לאט הצעקות של עלמה נרגעו, פסקו, ובסוף הפכו לצחוק.
מאז עלמה מאוהבת בג'ני ובכלבים בכלל, והפחד הזה – היה כלא היה.