מאמץ או עבודה קשה ?

השבוע היה יום שעבדתי משבע בבוקר עד עשר בלילה.
אולי יש אנשים שרגילים לעבוד כל כך הרבה שעות,
אבל בשבילי, זה מספר שעות מכובד ליום לעבודה, שהוא לא יום צילום.
ולמרות שזה מספר מכובד של שעות,
לא היה מבחינתי כל מאמץ ביום הזה,
זה היה יום שכמעט כולו היה מנוחה.
הרבה פעמים קל להתבלבל בין עבודה קשה למאמץ:
לא מעט אנשים שאני מדבר איתם על לשווק או לעבוד ללא מאמץ,
חושבים שאני מתכון ללא לעשות כלום.
שאני מדבר על מנוחה, על לשבת כל היום בבית על הכורסא מול הטלביזיה,
על בטלה, חוסר עשיה, להיות בויתור.
אז לא.
מאמץ בשבילי זו תחושה פנימית של התנגדות,
כמו ללכת נגד הרוח, לטפס על מגלשה מהצד ההפוך שלה, להרים משהו כבד מאוד.
וההתנגדות, היא ביני לבין מי שאני חושב שאני צריך להיות.
ניסיון לעשות או להיות משהו, שאנחנו לא.
לדוגמא כשהייתי שכיר
היו ימים שלמרות שלא הייתי עושה בהם כלום, הייתי בהמון מאמץ:
והמאמץ שלי נבע מזה שהייתי עסוק בלשחק אותה עובד.
ממש כך, עושה את עצמי שיש לי עבודה, בשביל שלא יחשבו שאין בי ערך,
הייתי משקיע את כל האנרגיות שלי בלתחזק דמות, בלרצות אנשים, בלעמוד בצפיות, בלספק את הסחורה, שכיביכול ביקשו ממני לספק.
הייתי במאמץ, למרות שכלל לא עבדתי קשה.
ואילו היום כל כולו היה עבודה:
פגישות אישיות, מעבר על עריכות אחרונות ל-3 סרטים במקביל, שיחות עם לקוחות.
אבל ברוב היום הצלחתי להיות אני, הצלחתי להיות איתי.
הייתי בלי מאמץ.
אז בפעם הבא שאתם מרגישים
שקשה לכם לשווק
שקשה לכם לעבוד
שקשר שאתם נמצאים בו ממש קשה או מקשה עליכם
כדאי קודם כל לבדוק אם אתם במאמץ
אם יש שם התנגדות ביניכם לבין מה שאתם חושבים שאתם צריכים להיות,
איזה דמות אתם מנסים לתחזק שם?
או את מי אתם רוצים לרצות, לעמוד בציפיות של מי?
מה יש שם שהוא אתם, ואתם לא מוכנים להיות אותו?
ואז אין שום צורך להפסיק את זה או לשנות את זה או לבקר את זה
רק לדעת שזה זה, ושאפשר, להיות בדיוק באותה סיטואציה גם אחרת.
להיות שם.
כנות