כנות – מחוסר ערך לתנועה

למי שלא יודע, אספר, שלפני כמה שנים, עזבתי את ווינט בשביל עבודה במקום אחר,
אבל כמה ימים לפני שהתחלתי לעבוד במקום החדש, הם הודיעו לי שהם החליטו לקחת מישהו אחר במקומי.

וכך, בעל כורחי, מצאתי את עצמי מובטל, מחוסר עבודה, ובדיכאון.
אני חושב שבמשך כמה שבועות פשוט לא יצאתי מהמיטה.
ברגע אחד לקחו לי את כל הזהות שלי, את התפקיד שלי, את הטייטל שלי.
ואני זוכר שערב אחד, שהגיע אחרי יום ממש קשה, חבר בא לבקר אותי.
ואחרי שהסברתי לו כמה קשה למצוא עבודה חדשה שתתאים לי, בשוק התקשורת, הוא פתאום עצר אותי, ואמר לי:
"עזוב אותך מרעיונות. מה אתה באמת רוצה לעשות? מה יעשה לך טוב?"
ואחרי כמה דקות של שקט הגיעה גם התשובה: "אני לא יודע. אני לא יודע מה אני רוצה לעשות".

ואני חושב שזה היה הרגע שהבנתי למה כל כך קשה לי.
היה כל כך קשה לי, כי לא ידעתי מה אני רוצה לעשות.
פעם ראשונה בחיי שהייתי בלי עבודה.
בלי מישהו או משהו שאומר לי מה אני צריך להיות.
וברגע שהבנתי שאני בכלל לא יודע מהם הרצונות שלי,
והרי ברור שיש לי רצונות,
הבנתי מה אני באמת רוצה לבדוק: לבדוק מה מונע ממני לראות את הרצונות שלי.
והתשובה הייתה – תחושת החוסר ערך.
היא זו שהסתירה לי את הרצונות שלי.
היא זו שמנעה ממני להכיר אותם.

וגם כשהבנתי וכבר ידעתי מהם הרצונות שלי,
ואנשים היו אומרים לי: "נו, אז למה אתה לא עושה את זה? מה עוצר אותך?"
גיליתי, שמה שעוצר אותי זה שוב, הפחד.
הפחד מלפגוש את תחושת החוסר ערך.
תחושת החוסר ערך היוותה איום עליי.
היא זו שהסתירה לי את הרצונות שלי.
היא זו שעצרה אותי מלהגשים את הרצונות שלי.

וזה לא רק אני.
גיליתי שהמון אנשים, עסקים, ואפילו ילדים, לא יודעים מה הם רוצים,
או לא עושים את מה שהם רוצים,
בגלל הפחד מתחושת החוסר ערך.

אז מה זה בכלל חוסר ערך?
חוסר ערך היא קבוצת רגשות וביניהם: בושה, אכזבה, אשמה, חוסר אונים, עצב, כעס,
הנובעים מהפחד שלמי שאנחנו, אין מקום בעולם הזה. אין ערך בעולם הזה.
חוסר ערך מופיע כפחד מכישלון, פחד מהצלחה (הרי גם זה פחד, מכישלון עתידי), פחד מדחייה (לקוחות, חברים,בני זוג, משפחה), חוסר ביטחון עצמי, חוסר אמונה עצמית, חרדות.

ואני רוצה להציג לכם 3 נקודות מבט שונות, להתבוננות על החוסר ערך, 3 התבוננויות, שכולן מובילות בסופו של דבר לתנועה:

נקודת מבט 1: תחושת חוסר ערך, היא הדרך שלנו לתת ביטחון לילד הפנימי שלנו.
אחד מהמפגשים הראשונים שלנו עם תחושת חוסר הערך מתרחשת בילדות שלנו.
הורים, משפחה, חברה, מלמדים אותנו איך צריך להיות, מה נחשב לבעל ערך ומה לא, הכל בהתאם לעקרונות החברה אליה אנחנו משתייכים, ומהר מאוד אנחנו מפנימים את זה.
והבעיה מתחילה, כשיש פער בין איך שאנחנו יכולים להיות,לבין איך שאנחנו "צריכים" להיות.
כשאנחנו לא מצליחים לעמוד בסטנדרטים של החברה, בסטנדרט של מה שנחשב ל"בעל ערך", אז מתחילה להיווצר דחייה:
קורים לנו כל מיני מקרים, המון מקרים, בהם אנחנו באים כמו שאנחנו (צורת דיבור מסויימת, אופן סדר וארגון, קצב חיים, סגנון תנועה, צורת ישיבה, רגישויות, צורת מחשבה מסויימת),
בטוחים שיאהבו ויקבלו אותנו, שיהיה לנו מקום, אבל במציאות – דוחים אותנו.
מבקרים אותנו, מעירים לנו, מבקשים מאיתנו להשתנות, להיות אחרים.
ומה למדנו מזה כילדים? שאם יש פער, בין איך שאנחנו צריכים להיות, לבין איך שאנחנו,
זה אומר שאנחנו חסרי ערך.
ושאם נבוא כמו שאנחנו, אז ידחו אותנו, יפגעו בנו, ינסו לשנות אותנו.
שלנו, כמו שאנחנו, אין מקום.
וכך בעצם תחושת החוסר ערך, היא בעצם תזכורת בשבילנו, שאם ננהג כך או כך, ידחו אותנו.
בעצם תחושת החוסר ערך היא מנגנון ששומר עלינו, שומר שהילד הפנימי שלנו לא ייפגע שוב.
במקרים כאלו, הפתרון הכי טוב, זה לתת מענה לילד.
לראות איך אפשר לשמור עלינו.
מה ניתן לעשות במציאות שלנו, על מנת שנוכל גם להיות בתנועה, וגם להבטיח לילד מינימום סיכון.
אני לא ארחיב עכשיו את כל הצורות בהם אפשר למנוע פגיעות,
אבל אני כן אציין שתקשורת כנה, היא אחד הפתרונות שאני מצאתי, לשמור על הילד הפנימי מפגיעה.

דרך הסתכלות 2 – אין מה לעשות, אנחנו באמת חסרי ערך.
האדם הוא יצור זמני בעולם.
אנחנו זקוקים למזון, למקום ללון, לשתייה, אנחנו יכולים למות בכל רגע.
ההבנה, הידיעה הזו, שאנחנו יצורים זמניים, יוצרת בתוכנו תחושת חוסר ערך תמידית,
מתוקף היותנו בני אדם, לעולם נתהלך עם תחושת חוסר ערך.
וההבנה הזו, יוצרת הקלה ושחרור.
כי היא בעצם יוצרת הפרדה בין להרגיש חסרי ערך (אותה תחושה שלא משנה אם נגשים את הרצונות שלנו או לא, בכל מקרה נרגיש אותה מתוקף היותנו בני אדם), לבין החופש שלנו להגשים את הרצונות שלנו.
כלומר, אם אנחנו נמנעים מלעשות דברים, כי אנחנו מפחדים לפגוש את תחושת החוסר ערך,
אז הבנה כזו, שבכל מקרה תמיד באיזה שהוא אופן נרגיש חסרי ערך, משחררת אותנו.
גורמת לנו להבין שאנחנו חופשיים לעשות מה שאנחנו רוצים.
החוסר ערך עצמו, לא מאיים עלינו יותר,
כי אנחנו יודעים בכל מקרה הוא תמיד יהיה שם.
ואז, מצד אחד אנחנו מרגישים חסרי ערך, ומצד שני מגשימים את הרצונות שלנו.

דרך הסתכלות 3 – חוסר ערך הוא אמונה שיש בי ערך.
תחושת חוסר ערך, כמו שאמרנו קודם, מורכבת מחוסר ביטחון עצמי, פחד מדחייה, פחד מכישלון.
אבל אם רגע נעמיק בזה, ונסתכל בפחד הזה,
הפחד מכישלון, מדחייה, מכך של יעריכו אותנו,
נראה, שאם באמת היינו מאמינים שאנחנו חסרי ערך,
אם באמת היינו מאמינים שאין לנו מה לתת,
לא היינו מפחדים מהדברים האלו.
היינו יודעים ב 100 אחוז שניכשל,
מאמינים ב 100 אחוז שידחו אותנו,
יודעים ב 100 אחוז שלא יעריכו אותנו,
ובגלל שהיינו כל כך בטוחים בכל אלו, ב 100 אחוז, היינו חופשיים לעשות את כל מה שבא לנו.
גם ככה לא נקבל אהבה ומקום.
אבל בגלל שאנחנו כן חושבים שיש לנו ערך,
וכן מצפים להכרה וקבלה והצלחה,
דווקא בגלל זה, יש לנו פחד, שהחברה לא תראה את זה.
ואם החברה לא תראה את זה, אנחנו נפסיק להאמין בעצמנו.
כלומר, בגלל שאנחנו כן חושבים שיש לנו ערך,
אנחנו לא עושים דברים,
כדי לא לגלות אחרת. לא להיווכח שטעינו שאין לנו מקום.
ההבנה הזו, שיש לנו ערך, משנה את הדיאלוג הפנימי שלנו עם עצמנו.
כי במקום להגיד "אני לא שווה",
אני יכול להגיד "אני מפחד שלא יצליחו לראות את הערך שלי".
וזו כבר תנועה ממקום אחר.
ממקום של מישהו שמאמין בעצמו.

הפחד מתחושת חוסר ערך היא בעיניי אחד המעצורים הגדולים ביותר לתנועה ועשייה.
וכמו כל פחד מכאב, לפעמים ההסכמה להרגיש אותו, היא הדרך לנטרל אותו. לגרום לו להפסיק להפחיד אותנו.
מקווה שהסיכום הזה עוזר,
מקווה שכולנו נמשיך להגשים את הרצונות שלנו.

כנות – מחוסר ערך לתנועה

מי שרוצה להגיע למפגשים אישיים איתי,
או להצטרף לקבוצות הלמידה בנושא כנות,
בתל אביב או כרכור,
מוזמן לפנות אליי בפרטי.
בתמונה: חיוך שווה ערך