בתקופה האחרונה אני שם לב למשפטים ששגורים בפה של כולנו ושלא תמיד אני חושב על ההשלכות שלהן,
והיום שמתי לב שכשאחד הילדים שלי סיפר לי שמישהו מהחברים שלו התנהג אליו לא יפה, אמרתי לו שזה בגלל שהוא מקנא בו, כי הוא הכי יפה והכי וחכם ולכן מקנאים בו. שזה משפט שגם אמא שלי הייתה אומרת לי כשהייתי קטן.
ורק כשסיימתי להגיד אותו קלטתי מה אני בעצם אומר:
אם אתה מצליח, אם אתה טוב, מקנאים בך, ואז מציקים לך. מכאיבים לך. זו הנוסחא.
ואז פתאום אני מבין למה כמבוגרים, הרבה פעמים אנחנו מפחדים מהצלחה: כי מי רוצה שהחברה תציק לו? תכאיב לו? הרבה יותר קל לא להצליח לא לבלוט לא להיראות.
אז ישר תיקנתי את עצמי מול אותו ילד, ובמקום לדחוף לו לראש תיאוריות של למה מציקים לו, פשוט הייתי איתו, וביחד נתנו מקום לכאב.
כנות – מותר להיראות.