כנות – להרוויח ממי שאנחנו

צורת המחשבה שלנו, היא הדרך בה אנו מתקשרים עם עצמנו.
הדרך בה אנחנו מתמודדים עם אתגרים בתוכנו.
הדרך בה אנחנו מנהלים את עצמנו, את התודעה שלנו.
והיא כוללת תכונות, דפוסים, ואת הדיאלוג הפנימי שלנו.
ובשנים האחרונות, אנחנו רואים, בארץ ובעולם, עוד ועוד אנשים שמתפרנסים פשוט מזה. ממי שהם:
אנשים שמוכרים, מרצים, משווקים, ומלמדים את צורת המחשבה שלהם.

אני מאמין כי בשנים הקרובות התופעה הזו, של אנשים שמרוויחים מצורת המחשבה שלהם, רק תלך ותגדל. שיותר ויותר אנשים יתחילו להתפרנס מצורת המחשבה שלהם, שתהפוך להיות המוצר שלהם: המוצר אותו הם מוכרים וקונים אחד מהשני.

כיום, השוק המקצועי בנוי ממקצועות חופשיים כגון עורכי דין, אופים, מדריכי טיולי, רואי חשבון, אנשי שיווק.
לשוק המוכר הזה, יצטרפו, במקום המקצועות שהתרגלנו אליהם, מוצרים חדשים כגון: רועי, אורלי, ינון, סיון.
התופעה של למכור את צורת המחשבה שלנו, להרוויח ממי שאנחנו, היא המשך טבעי של המהפכה התעשייתית, שהתחילה כבר באמצע המאה השמונה עשרה באירופה:
עם כניסתן של המכונות לחיינו, החלה מגמה של החלפת אנשים במכונות.
האדם התחיל להרגיש כי מעבר לתחרות הרגילה, מול עובדים אחרים בפס הייצור או במשרד,
נוספה לו עכשיו גם תחרות מול המכונה:
המכונה שלא חולה אף פעם,
המכונה שלא עייפה אף פעם,
המכונה שלא מרגישה, לא נעלבת, לא נפגעת, לא מתאהבת, לא נכנסת לדיכאון, לא נעצבת.

וכך בעצם במהלך השנים, רגשות, תחושות, פחדים, צרכים, רצונות,
הפכו להיות פחות ופחות לגיטימיים במקומות עבודה:
האדם ניסה להראות שבדומה למכונה, גם הוא יכול להתגבר על עולמו הרגשי,
ועל הצרכים הפיזים והנפשיים שלו,
ומכאן נולדו אין ספור ערכים ומדדים שהגדירו מיהו "עובד טוב".
למשל:
היכולת להפריד בין ביזנס ופלז'ר,
הפסקות מועטות ומדודות,
הצורך להיות מרוכז לזמן ארוך,
היכולת לשים את העולם הרגשי בצד,
,לא להביא את הבית לעבודה",
יכולת אנליטית גבוהה,
יכולת עבודה מאומצת,
יכולת להגיע בזמן,
להיות מסור מאורגן ומסודר,
ולרדת לפרטים הקטנים.
אנשים שהיכולות הללו היו חזקות ובולטות אצלם, היו מוגדרים כאנשים עם פוטנציאל גבוה להצליח בשוק העבודה,
ולכן, מערכת שלמה שהתחילה מהילדות, דרך בית ספר תיכון ואוניברסיטה,
עבדה בלהכין ולאמן אותנו להצליח, בעולם שמבוסס על הערכים האלו.
עולם ערכים שלמעשה מנסה להתחרות במכונות.
אימנו אותנו להצליח, ללמוד קשה, לעמוד במבחנים בזמן קצוב, להעמיס על עצמנו עוד ועוד ידע, לזכור פרטים רבים, לדעת לתחום את העולם הרגשי שלנו,
אפילו הפסיכומטרי – אותו מדד שבודק עד כמה אנחנו מתאים למקצועות הנבחרים, אותו מדד שכביכול מודד עד כמה נוכל להצליח בשוק העבודה, מודד בסופו של יום יכולת מחשבה, זיכרון ואנליטיות בזמן קצוב.
בודק עד כמה אנחנו יעילים בהשוואה למכונה.

רק שבשנים האחרונות, האדם הולך ומתוודע לאמת,
האמת שהייתה ידוע לו כבר בתחילת המהפכה התעשייתית:
המכונות, הן ינצחו אותנו.
כיום אנחנו מבינים, שלאט לאט, עוד ועוד מכונות יחליפו אותנו,
יחליפו את האנשים:
מענה קולי במקום נציג שירות,
חניה בטלפון במקום שומר בחניון,
חנויות וירטואליות במקום פיזיות,
מכונות ביומטריות במקום מחתימי דרכונים,
מכונות לקניה בסופר במקום קופאים,
והרשימה בכל שנה רק הולכת ומתארכת.

האדם מבין, שבתחרות עם המכונות הפסדנו:
הן מהירות יותר, אנליטיות יותר, ותוחמות טוב יותר את העולם הרגשי שלהן.
וכשאנחנו לא יכולים לנצח אותן, וכשאנחנו מפסידים בכל מקרה בתחרות איתן,
אנחנו פותחים לנו זירה משלנו: את הזירה הרגשית.
ומה שקורה בשנים אחרונות זהו בעצם מהפך:
שוק העבודה, באופן מקביל להחלפת האנשים בעוד ועוד מכונות,
משנה את עולם הערכים שלו, ומתחיל להעלות על נס דווקא את העולם הרגשי.
דווקא את צרות המחשבה.
את אותו עולם רגשי שנהגנו להחביא ולתחום למול עבודת המכונה!
ומכאן שאנשים מתחילים פתאום לקנות אחד מהשני,
לא את אותם תוצרים פרקטים,
אותן כאמור יכולות המכונות לייצר טוב ומהר יותר,
אלא את אותם תוצרים שאף מכונה בעולם לא תוכל לייצר:
את האנושיות.
את צורת המחשבה.
את העולם הרגשי.
את הדיאלוג הפנימי.

להרוויח ממי שאנחנו, זו בעצם ההבנה שמה שיש לנו למכור, בעולם המודרני בו אנו חיים, זה רק את עצמנו.
את האנושיות שלנו.

כנות – להרוויח ממי שאנחנו