כנות – כי כל הדפוסים זה אהבה

אנחנו עובדים כבר תקופה ביחד.
אני מלווה אותו בשיווק של העסק שלו: סדנאות מנהלים לארגונים,
ובכנות, העסק שלו צומח יפה מאוד.
***
וביחד שמנו לב, שבכל פעם שהוא חווה הצלחה, או התקדמות בעסק (מה שקורה לאט לאט יותר ויותר),
אז במקום לשמוח שזה קורה, הוא איכשהו מצליח לחוות את זה, לספר את זה לעצמו, ככישלון.
אם למשל הוא מצליח לסגור עסקה עם חברה מסוימת,
אז הוא יספר לי שזה "לא נקרא", כי המנהל כ"א שם פשוט חייב לו טובה, מאירוע שהוא לא אוהב להיזכר בו,
או כשהוא קיבל סכום גדול של כסף, אז הוא הסביר לי שזה לא משנה,
כי גם ככה זה הולך לסגירת חובות, ואיזה לוזר הוא שיש לו חובות.
***
וזה לא שהוא מגזים או משקר לי, ממש לא, הוא רק בוחר לראות בסיפור הזה,
כל פעם, בכל סיפור,
לא את ההצלחה שבו,
אלא דווקא את מה שיכול להיראות ככישלון,
ובעצם כמעט בכל דבר טוב שקורה לו,
הוא משכתב את הסיפור בצורה כזאת.
ממש מגייס לעניין את הקול הפנימי, שיגיד לו שהוא לא מוצלח,
שיוציא אותו לא טוב, שהוא ירגיש קטן.
***
ובפגישה האחרונה שלנו, הוא סיפר לי על הצלחה שהייתה לו דווקא בתחום האישי,
אך מהר מאוד הסיפור השתנה, ומשהו שם גרם לו להבין כמה הוא לא שווה.
ושוב דיברנו על הדפוס הזה, רק שהפעם הוא סיפר לי, איך אבא שלו נהג איתו:
בכל פעם שהלקוח שלי היה מצליח במשהו, או שמח ממשהו.
אבא שלו היה מייד מספר לו על כל החסרונות במה שקרה עכשיו,
על כל הכאב שיכול לבוא עם זה,
על כל החרדות שיכולות לצוץ עם ההצלחה הזו.
כך למשל, כשהוא התאהב בפעם הראשונה,
אבא שלו סיפר לו על מה זה לב שבור, וכמה זה יכול לכאוב,
ואיך שכל הנשים רוצות רק כסף מגברים.
ובפעם אחרת, שהוא התקבל ללימודים שהוא ממש רצה,
הוא הסביר לו, אבא שלו,
שקיבלו אותו רק כי הפקולטה הזאת נמצאת ממש בקשיים,
וכי זה מקצוע שאף אחד כבר לא הולך ללמוד אותו, ואין בו עבודה.
***
וכשדיברנו על זה שוב,
על כל הפחדים שהיו לאבא שלו מהצלחה,
מלחוות אושר או הנאה,
ראינו ביחד איך שהוא בעצם למד את הדפוס הזה בעצמו.
ושהיום, הצלחה מבחינתו שווה להיות קטן, שווה חרדות, שווה חוסר ביטחון.
והזכרתי לו, שזה תהליך,
ושהריפוי לפעמים הוא רק להסכים לראות, שזה זה:
שזה רק הקול הזה, שמפחד שאני אהיה מאושר.
ושזה לא כל כולי שמפחד.
***
ובפגישה הזאת גם הבנתי עוד משהו, שבגללו אני משתף אתכם בסיפור הזה.
הבנתי שבכל פעם שהוא מרגיש קטן, זה סימן בשבילו שמשהו טוב קרה עכשיו.
זה סימן בשבילו שהנה, לא מזמן, הוא חווה הצלחה ממש גדולה.
כי הרי הוא מקטין את עצמו, מבאס את עצמו, משתמש בקול הזה,
רק בעיתות שהוא חווה הצלחה, רק כשמשהו טוב קורה.
ואז גם התבוננתי בעצמי, וגיליתי שגם אצלי זה ממש ככה:
בכל פעם שאני חווה קושי, או תחושת כישלון,
זה בעצם כי ממש בסמוך לכך, חוויתי הצלחה.
העזתי לעשות משהו שלא העזתי קודם,
הרשיתי לעצמי להיות במקום שלא הייתי בו קודם.
הרשיתי לעצמי תנועה קדימה.
וההבנה הזו, ישר מילאה אותו,
וגם אותי כאמור, בשמחה גדולה.
ופתאום הוא הצליח לראות איך בכך שהוא מקטין את עצמו,
מבאס את עצמו,
משהו טוב בעצם קורה לו.
ואני הצלחתי לראות בעצמי,
איך כישלון הוא סימן שהייתי קודם לכן בתנועה חדשה,
שפעם בכלל לא הייתי מעז לצעוד בה.