כנות – גאה להיות הגבר שאני

חג הגאווה הוא יום מאוד משמעותי עבורי, כי לדעתי הציר המיני לא מסתכם רק בקצוות המוגדרים שלו: סטרייט, הומו, בי.
בעיניי על הציר הזה יש עוד הרבה מאוד נקודות, שכל אחד ואחת מאיתנו נמצאים איפשהו עליהן.
ולמה הכוונה?
מיניות, כך אני מאמין, היא הרבה יותר מקיום יחסים, מיניות זה אנרגיית החיים, זה אינטימיות, זה מגע, זה קרבה, זה אהבה.
ואני צריך קרבה ואינטימיות ומגע, לא רק מהצד הנשי. אני צריך את זה גם מהצד הגברי.
אני אוהב שאנשים מחבקים אותי, גברים ונשים.
אני בכלל אוהב להיות במגע, לפעמים להחזיק ידיים, לשים ראש, לקבל ליטוף.
אני אוהב להיות באינטימיות רגשית, בקרבה, גם עם נשים וגם עם גברים.
והמון שנים הרגשתי שאני צריך להסתיר את הצורך הזה שלי.
ולמה?
כי חינכו אותנו שאם אנחנו רגישים, ונותנים מקום לכל הצרכים שלנו בקרבה, אנחנו לא מספיק גבריים.
ואני זוכר עדיין מה זה להיות ילד עדין, רגיש, בעל תכונות שנתפסות נשיות.
כמה פעמים צחקו עליי, השפילו אותי, התרחקו ממני בטענה שאני שונה, שהבן שהייתי הוא בן לא מספיק טוב. בן לא נכון.
והפצע הזה, של להיות בן שונה, ואחרי זה גבר שונה, ליווה אותי הרבה מאוד שנים.
אני זוכר כמה בושה הייתה לי, כשכבר הייתי נשוי לדריה אהובתי, ואבא לילדים.
וגם אז, עדיין אנשים הרשו לעצמם בכל מיני הזדמנויות לשאול אותי, לחקור אותי, ואפילו לא להאמין לי בנושאים האלו: ״תגיד, אתה הומו? די, לא נכון, לא הגיע הזמן שתצא כבר מהארון?״.
כי להיות גבר רגיש, גבר שלא מפחד מאינטימיות גברית, גבר שרכות ועדינות זה חלק בלתי נפרד ממנו, חייב לבוא עם העדפה מינית לגברים? לא.
והיום הזה, חג הגאווה, מזכיר לי שלא בא לי להתבייש בגבר שאני. בבן שהייתי.
היום הזה מזכיר לי להיות גאה בדבר העגול והמלא שאני, להיות גאה בכל הגוונים והצבעים שלי, להיות גאה להיות מי שאני, בלי שום הגדרה חיצונית של איך אני צריך להיות.
לקרבה ואינטימיות, לאהבה וחיבור, אין דרך אחת או שתיים או שלוש להיות. יש לה אין סוף דרכים וגוונים להיות.
כנות – גאה להיות הגבר שאני.