אם אז

 

אתמול בערב אמרתי לאורי, בני בן 10:
"אורי אם תסדר את הסלון, יהיה לך היום עוד זמן מסך".
אז כמובן שהוא ישר קפץ לסדר את הסלון, אבל רגע לפני, הוא אמר לי פתאום:
"אבא, אתה יודע, אני לא אוהב ששמים לי תנאים, כי אז, אני לא יודע אם אני עושה את מה שאני עושה מתוך הלב שלי, או בגלל שאני רוצה להשיג את התנאים ששמו לי".
והמשיך והסביר: "כשאני עושה דברים לא מתוך הלב, אני לא מצליח לעשות אותם כמו שצריך".
————–
וחשבתי הרבה על מה שהוא אמר לי,
וכמה שזה באמת נכון.
כשאנחנו מתנים משהו, אנחנו מראש מניחים שאותו אדם לא ירצה לעשות את זה,
מראש נותנים לו להרגיש שהדבר הזה הוא פחות טוב, פחות רצוי.
וגם האדם עצמו שבחר לעשות את זה, בגלל התנאי,
באמת לא יודע אם הוא רצה את זה, או שבגלל התנאי הוא ביצע את זה.
והמוטיבציה לעשייה עצמה, נחלשת.
————-
וההבנות הללו זרקו אותי, איך לא, גם לשיווק העסק שלנו.
לתקשורת עסקית כנה.
כמה פעמים בדיאלוג הפנימי שלנו, אנחנו מדברים עם עצמנו בהתניות?
"אם נכתוב בפייסבוק טוב והרבה, יהיו לנו יותר לקוחות",
"אם נשב כל יום כך וכך שעות, אז העסק שלנו יצליח",
אם נתפוס את עצמנו יותר ברצינות, נהיה יותר אחראיים, לא נפחד …………….. אז כך וכך".
ואופן הדיבור הזה לעצמנו, בשורה התחתונה, לא נותן לנו את המוטיבציה שאנחנו צריכים.
————–
מה שאנחנו צריכים באמת, זה למצוא הנאה בתוך הדבר עצמו:
הנאה מלכתוב בפייסבוק, הנאה מלשבת יותר שעות, הנאה בלקבוע יותר פגישות.
ואת ההנאה הזאת נמצא רק כשנפסיק לדבר עם עצמנו בצורה של תנאים,
רק כשנבדוק מה נעים לנו, מה עושה לנו טוב, מה אנחנו רוצים לכתוב בפייסבוק,
מה נעשה בשעות שאנחנו מקדישים לעסק, לאילו לקוחות היינו רוצים להתקשר.
רק אז.
מותר לנו שיהיה לנו נעים. נעים זו תנועה מספיק חזקה, לא חייבים להוסיף לה תניות ואיומים.