אומץ זה תנועה עם פחד

הוא הגיע לפגישה הראשונה שלנו כשהוא מיואש לחלוטין.
אחרי הרבה שנים בהייטק,
הוא החליט לעשות שינוי של 180 מעלות,
להגשים את הרצון שלו לטפל באנשים.
כבר במהלך העבודה הוא למד את התחום
במשך 5 שנים,
וברגע שהוא סיים את הלימודים,
ועם הרבה אומץ, הוא התפטר מהעבודה,
ובחר ללכת אחרי תשוקת הלב שלו.
זה לא פשוט לצאת לעצמאות,
בעיקר כשאתה עובר ממשרד משלך, רכב חברה ומשכורת קבועה,
לשבת בחדר האטום של הבית.
אבל זה לא רק זה,
הלחץ הכלכלי במקרים האלו הוא אדיר,
להרבה מאוד עסקים יש תקופת זמן קצובה להצליח,
ובמידה והעסק לא צומח במהלכה,
והחסכונות נגמרים,
הם נאלצים לחזור להיות שכירים,
מה שמהווה, עבור אחדים מהעצמאים, את הפחד הכי גדול, יותר מכל דבר אחר.
כך שמעבר לעבודה עצמה, יש גם אלמנט מאוד גדול של לחץ לאורך כל הדרך.
וכבר בדברי הפתיחה הוא הסביר לי,
שאני הצ'אנס האחרון שלו,
שיש לו עוד בדיוק 3 חודשים להמשיך כך,
ושאם לא יקרה משהו ממש משמעותי בעסק שלו,
הוא ייאלץ לחזור להיות שכיר.
הוא כבר באמת עשה והלך לכל דבר אפשרי:
ביקר בכל כנסי השיווק,
בנה אסטרטגיה,
היה בליווי אצל יועץ עסקי,
למד מה שרק אפשר, פייסבוק, גוגל, יצירת תוכן,
ואיך שהוא,
כשזה מגיע ללשווק בפועל את העסק שלו,
הוא לא מצליח ליישם שום דבר ממה שהוא למד.
"מה דפוק אצלי?" הוא שאול בעיניים דומעות.
"אולי אני לא מתאים להיות עצמאי", הוסיף, מיואש לחלוטין.
"אני אגיד לך מה נעשה", אמרתי לו, "אני רוצה לתת לך תרגיל, לשבוע הקרוב",
והוא הנהן.
"אתה מכיר את הקול הפנימי שיש לנו בתוך הראש?" שאלתי,
"זה שכל הזמן מדבר בתוכנו, שאומר לנו: זה טוב, זה לא טוב, זה יצליח, זה לא יצליח?".
"ברור", הוא ענה, "כולם מכירים",
"אז אני רוצה שעד הפגישה הבאה שלנו,
תשים לב לכל מה שהקול הזה אומר לך".
"זה הכל?" הוא שאל,
"כן", השבתי, ונפרדנו.
הוא הגיע אליי שוב כעבור שבוע, המום לחלוטין:
"רועי אתה לא מאמין מה גיליתי!"
"מה?" שאלתי
"אני מדבר לעצמי לא יפה!" הוא אמר,
"אני כל היום רק מעליב אותי,יורד על עצמי, מבקר אותי, משפיל אותי.
וזה בעיקר הולך ומתגבר סביב הנושא של העסק.
יש בי קולות שאומרים לי שזה טעות,
שאיך הפסקתי עבודה מצויינת בהייטק בשביל לטפל באנשים,
שאני מטפל גרוע, שאף אחד לא יסכים להיות איתי,
ועוד ועוד עוד, תראה כתבתי פה הכול".
"אני מבין", הוא אמר לי, "זה כמובן מה שמעכב אותי,
ברור שאם זה מה שאני חושב על עצמי, אני בחיים לא אצליח,
זה תמיד היה כך,
תמיד הייתי עם ביטחון עצמי נמוך,
אני חייב להשתנות,
אני חייב לשפר את זה,
ויש לי רק 3 חודשים".
הקשבתי, והסברתי לו, שבעיניי, יש 2 מישורים לעבוד איתם:
ה- 1, ואולי המיידי,
זה להבין שאנחנו צריכים לעבוד ביחד עם זה,
לקולות האלו ייקח הרבה זמן להיעלם, אם בכלל.
והתפקיד שלנו, לפעמים,
זה להגיד להם תודה רבה,
ולהמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים.
כן, למרות שהם אומרים לנו שאנחנו לא מספיק טובים.
זה אולי נשמע מסובך, אבל בפעם הבא שאתה מתיישב לעשות משהו לטובת השיווק של העסק שלך,
אז ברגע שהקולות עולים,
אל תברח לפייסבוק, או לשתות קפה, או לראות מה קורה עם הכביסה,
פשוט תקשיב להם,
תן להם לדבר,
תחייך אליהם,
ותמשיך לנסות לעשות את מה שאתה עושה.
הרבה פעמים זה עובד.
וה- 2, זו באמת עבודת עומק.
כזו שתסביר לנו מפני מה הקולות האלו באים לשמור עלינו,
מה הקולות האלו רוצים להגיד לנו, בכנות,
ממה הם מפחדים,
אילו רצונות יש להם,
שהם מפחדים שלא יקבלו ביטוי,
ברצון החדש שלנו, ואיך ניתן לעשות גשר,
ולמצוא גם לרצונות האלו מקום.
והנה, אנחנו עובדים ביחד כבר כמה חודשים.
והוא מצליח לשווק.
היום הוא יצא בקמפיין חדש.
ולי זה היה ברור,
הרי היו לו כבר את כל הכלים,
הוא פשוט לא ידע איך לישם אותם,
עם כל הקולות הפנימים שהיו לו בראש.
על בשרי למדתי:
הפחדים, החרדות, הקולות הפנימיים,
הם לא עוברים כל כך מהר.
אין צורך לחכות עד שנאמין שאנחנו טובים, ראויים, אמיצים עם ביטחון עצמי, נטולי פחדים.
כי זה לוקח זמן, עד שזה קורה, אם בכלל.
הסוד זה לדעת לשווק, להגשים, לעבוד, עם כל הקולות שיש לנו בראש.
ולזכור שאלו רק צרכים, שצריכים להשמיע את קולם.
להשמיע את קולם באוזניים שלנו, במחשבות שלנו.
ואם ניתן להם מקום, נוכל להמשיך לעבוד.
כנות – כי אומץ, זו תנועה עם פחד.