אבא אמא אני עוזב את הבית

אני מכיר את זה מהרבה סיפורים של חברים,
וגם מהילדים שלי, כשהם היו קטנים יותר:
שאם למשל, ההורה לא עושה משהו שהילד רוצה,
או כשיש ביניהם אי הסכמה על משהו,
הילד יכול פתאום להחליט "לעזוב את הבית" ו"ללכת למצוא לעצמו הורים אחרים".
—
אז תמיד כשהילדים שלי היו עושים את זה,
הייתי אומר להם משפטים כמו: "לאן תלכו? איך תלכו? מי ייקח אתכם לשם?"
ובעצם באיזה שהוא מקום הייתי מעביר להם מסר,
שאין להם באמת לאן ללכת, ושגם אם הם ירצו, אין להם אפשרות פרקטית ללכת.
—
והיום הייתה לי שיחה עם אורי שלי, בן עשר, על משפחות מאמצות, ומשפחות אומנה, ופנימיות,
ודיברנו גם על הפחד הזה, שמשהו יכול לקרות לנו, ההורים, ואיך זה עובד אם זה יקרה חלילה, ומה זה אפוטרופוס,
ופתאום הבנתי שלפעמים,
כשהילדים הקטנים שלנו "מאיימים" עלינו שהם יעזבו את הבית,
או שהם "יילכו" להורים אחרים,
אז באיזה שהוא מקום זו פשוט דרך שלהם, להראות לעצמם שהם יכולים לבד,
שיש להם עוד אלטרנטיבה חוץ מאבא ואמא המוכרים שלהם.
וגם יכול להיות שה"ריב" הזה עם ההורה, מציף להם את הפחד מלהיות לבד,
מלהינטש על ידי ההורה, ממצב שיקרה להם משהו.
ואז הבנתי כמה חשוב, ברגעים האלו,
דווקא כן לחזק להם באותו רגע את התחושה של הביטחון,
להגיד להם, שאמא ואבא אף פעם לא יעזבו אותם,
וכמה שהם אהובים,
ולהזכיר להם שיש להם סבא וסבתא ודודים וחברים ושכנים,
שגם הם אוהבים אותם מאד,
ולתת להם להרגיש שהם מוקפים ומוגנים ושיש להם הרבה אנשים בעולם.