היום בצהריים שוחחתי עם קולגה, והוא כך בדרך אגב הציע להפנות אליי לקוחות בתחום עיסוקי, ושאל אם זה "יכול לעניין אותי".
***
עכשיו אצלנו במקצוע (כמו בכל מקצוע "מסורתי", אני מניחה), יש המון פאסון.
ואם מישהו רוצה להפנות אליך לקוחות שלו, לטיפול, אתה חייב לענות לו במקצועיות ובכובד ראש, לספר על כל ההצלחות האחרונות שלך, לספר עד כמה אתה מקצועי, גר במשרד, אוכל כתבי תביעה והגנה לארוחת בוקר, ותכל'ס לתת לו הרגשה שהוא פשוט יעשה טעות אנושה אם הוא יפנה את התיק לעו"ד אחר.
ואת כל זה, אתה צריך לעשות באופן מאד נונשלנטי, כדי לא להיתפס חלילה כמי שצריך לקוחות, או שאין לו מספיק עבודה, מה פתאום! ולכן כל מילה שם חשובה ונמדדת.
כלומר אתה צריך לייצר מצב שבו זה ייראה כאילו לא אכפת לך לקבל עוד לקוח, למרות שאין לך מקום בכלל, ואתה ממש תנסה לדחוף אותו בין עשרות התיקים הפעילים שלך, וזה רק כי אתה ממש רוצה לצאת בסדר עם זה ששאל.
משהו כזה.
***
ופעם, כשהיו שואלים אותי אם להפנות לי לקוח, הייתי עושה בדיוק את מה שתיארתי לעיל.
וזה לא שהתמונה שהצגתי לא הייתה נכונה (אני באמת חושבת שכדאי להפנות אליי לקוחות smile emoticon ) אבל בזמן שהייתי עושה את כל ההצגה הזו הייתי ממש מתאמצת,
מוצאת את עצמי מזדקפת בכסאי (למרות שאנחנו מדברים בטלפון או בצ'אט),
מקדישה המון אנרגיה לכל מילה,
ובודקת שוב ושוב את מה שאני מעידה על עצמי, כדי לא לצאת שקרנית (כי למשל אני לא יכולה לכתוב שאני "תמיד" מנצחת, אז הייתי כותבת משהו כמו "באמתחתי הישגים משפטיים רבים").
בקיצור, מעייף.
***
והפעם כשהעו"ד החביב שאל אותי: "אם אני בעניין", שמתי לב שאין לי פתאום שום צורך להזדקף.
להיפך, נשארתי לשכב בנונשלנטיות על הכסא מול הצ'אט
וגם קלטתי, שאני לא מנסה לעשות עליו שום רושם.
ושאני לא חושבת אפילו להגיד לו על עצמי שום דבר שהוא לא 100% מדוייק.
בשמחה ובפשטות אמרתי לו, שאני אשמח לקבל לקוחות חדשים.
סיפרתי לו שהשירות והליווי שאני נותנת הוא מאד אישי (כלומר, קח בחשבון שאני והלקוח שלך נהיים חברים טובים),
שאני בודקת את עצמי מלא פעמים (כי מה שאני הכי מפחדת ממנו בעולם, זה לטעות) ,
ושאני לא מהעורכי דין המעונבים (זה למקרה שאגיע לפגישה בשמלה ורודה עם פרחים).
סיכמתי במילים "עד היום, הלקוחות שלי מאד מרוצים ממני"
והוספתי שני "טפו טפו" וגם סמיילי.
ככה מכל הלב.
***
ובזמן שכתבתי את זה ממש הרגשתי איך אני מעבירה לו, בנוסף למילים, גם גל אנרגטי שאומר:
"אח שלי, חבר יקר, קולגה ועו"ד נכבד,
האמת היא שאני ממש שמחה ששאלת!
ואני גם מאד אשמח שתספר לחוג מכריך ולקוחותיך עליי,
ושהם יבואו לעבוד איתי וליהנות מהאור שלי.
אני מקווה שאתה מרגיש שכל מה שאני אומרת זו אמת צרופה,
ואני מקווה שתתחבר לוויב המאד ספציפי שלי,
כי האמת היא שבא לי לעבוד עם עוד אנשים חדשים,
שבאים לי טוב, ושאני באה להם,
ולצמוח ולגדול ביחד איתם.
תודה על האמון בי!".
(את כל זה לא כתבתי לו כמובן, כי יש גבול לכל תעלול, אבל אולי הוא יקרא את הפוסט הזה, וישלים לעצמו את התמונה).
***
וזהו.
עכשיו אני לא יודעת מה ייצא מזה ואם יהיה משם חיבור עסקי או לא,
אני רק יודעת שמה שעשיתי זה בעצם שיווק מאד כן של המקום האמיתי בו אני נמצאת,
ושל מה שיש לי באמת לתת,
בלי להזדקף בכסא כשאף אחד לא רואה,
כדי לנסות ולהרשים מישהו מהקצה השני של ישראל,
בכל מיני תבניות ודרישות מעונבות,
שהן לא באמת אני.
יותר מזה, אני בטוחה שהאדם בצידו השני של הקו,
שמח לגלות אדם אמיתי מאחורי ההגדרה,
וישמח לשתף פעולה עם מישהו שמדבר בכנות על עצמו ולא מבטיח הבטחות גרנדיוזיות שלא בטוח שיקויימו.
ואני גם יודעת – שלא משנה מה יקרה, לא אוכל לאכזב אותו,
או את הלקוח שהוא ישלח אליי,
כי את כל מה שכתבתי – אני באמת עושה,
תמיד, ובאופן טבעי.