הורות שיוויונית.
הורות שבה אני מגדל את הילד שלי כשווה לי,
הורות שמבוססת על תקשורת,
על הקשבה לצרכים שלו ושלי,
הורות שיודעת שהיא לא יודעת מה נכון,
הורות שחוקרת ומבררת עם הילד:
מה טוב לו?
מה נעים לו?
מה נכון לו?
שמכבדת את ה"לא" שלו.
שמכבדת את הגבול שלו.
הורות שהיא מערכת היחסים הראשונה שלנו בעולם.
הורות שיוצרת מערכות יחסים שוויוניות.
ואני חושב שהורות שיוויונית,
היא המפתח שלנו אחרי כן, כאנשים מבוגרים,
המפתח שלנו במערכות יחסים,
לדעת להתמודד מול סמכות,
לדעת לא להטיל סמכות על אף אחד נגד רצונו.
לדעת להגיד "לא", גם למי שכביכול מציג את עצמו מעלינו, או יודע מה טוב או נכון לנו,
לדעת לשמוע "לא", לזהות "לא", גם אם הוא לא נאמר.
לדעת להיות מחוברים לנעים וללא נעים שלנו,
לדעת לכבד את הנעים והלא נעים של האחר.
לדעת להיות מחוברים לעצמנו, לאמת הפנימית שלנו,
לדעת שאין שם אף אחד שיודע בשבילנו יותר טוב מאיתנו, מה נכון לנו, מה טוב לנו,
לדעת שאנחנו לא יודעים יותר טוב מאף אחד, מה נכון או לא נכון להם, לדעת לא לכפות את עצמנו, את דעתנו, על אף אחד.
לדעת ליצור מערכות יחסים חדשות בעולם,
מערכות יחסים שוויוניות,
קשובותֿ,
בהן הגבולות שלנו מכובדים, נראים, אפילו בלי שנצטרך להגיד מילה.
בהן אף אחד לא מנסה לשלוט עלינו, או לקחת מאיתנו מה שאנחנו לא רוצים לתת מרצון.
מערכות יחסים של אמון.
מערכות יחסים של תקשורת כנה.
מערכות יחסים שיש בהן גם חופש להיות מה שאנחנו, וגם כבוד לחופש של האחר.