גם וגם - סדנא לנשים בהנחיית דריה כנף
כנשים, הרבה פעמים אנחנו מרגישות שאנחנו צריכות להיות "הכי" טובות, "הכי" בסדר עם כולם, הכי "כמו שצריך":
גם להיות אמא קרובה ונוכחת
גם להיות עובדת מסורה ומקצועית
גם לשמור על טיפוח, גוף בריא, שגרת ספורט,
גם להיות אשה עצמאית, מפרנסת, לא תלויה
גם להיות יודעת כל, חזקה ונמרצת
גם להיות שלווה, מכילה וקשובה
גם להיות זו שתמיד נמצאת שם, שאפשר לסמוך עליה,
גם להיות זו שיודעת לקחת זמן לעצמה, השראה מהלכת להתפתחות אישית....
כל כך הרבה רעיונות בראש!
של גם וגם וגם וגם וגם וגם וגם
וכך "צריך", וזה "חשוב" וזה "חובה", ואם לא כך אז "זה לא נחשב"
וכל הגם וגם וגם וגם הזה
הרבה פעמים,
בסופו של דבר,
מתהפך עלינו.
כי מרוב שאני רוצה לצאת בסדר עם הבוסים, או הלקוחות שלי, אני בסוף חסרת סבלנות עם הילדים שלי.
ומרוב שאני רוצה לצאת יודעת ומבינה בכל גיזרה, אני לוקחת על עצמי משימות שלא מתאימות לי, ורק עושות לי רע.
ומרוב שאני רוצה להיות המארחת המושלמת, אני מסיימת את ערב שישי עם לשון בחוץ ומרמור בלב.
ולמה כל אלו קורים?
כי מתוך רעיון שיש לי בראש, התאמצתי להיות מישהי שאני לא.
כי מתוך מבוכה על מי שאני באמת, התביישתי להגיד שלא בא לי, או שאני לא יודעת.
כי מתוך רצון לצאת "בסדר" או "הכי", לא ראיתי בסוף את הלקוחה הכי חשובה שלי – אותי.
ומה אני עושה כשאני "לא מספיק"?
שלא תרפה מאיתנו עד שלא נתאים את עצמנו אליה,
מול התכתיבים של הבית שגדלנו בו, מול הסטנדרטים שקופצים עלינו מהטלביזיה, מול היעדים שהחברה מציבה, אנחנו מרגישות הרבה פעמים "לא מספיק":
לא מארחות מספיק בשפע,
לא מתלבשות מספיק יפה לאירוע,
לא מגישות מצגת מספיק מסוגננת לדירקטוריון,
לא מגיעות עם ילדים מספיק מסודרים / מנומסים לגינה,
לא מקבלות מספיק לייקים,
כל הזמן יש פער בין מי שאנחנו,
והרבה פעמים, כדי לצמצם את הפער, ולחיות יותר בשלום,
אנחנו נבחר באחד משני המסלולים:
ובא לי לארח חברים מסודרים ומתוקתקים ליום שישי,
אז:
או שאני פשוט אימנע מלהזמין אותם,
ובשני המקרים - אפסיד:
או שאפסיד את הזמן והשפיות שלי,
או שאפסיד את האפשרות הפשוטה, לארח חברים אהובים.
וזה מדהים לגלות –
שהאופציה של פשוט להזמין אותם אליי -
ככה, כשהבית נראה איך שהוא, וכולנו מתלבשים ומתנהגים איך שאנחנו,
לא קיימת עבורי!
מחירים נוספים
ועדיין לא דיברנו על המחירים הנוספים שאנחנו משלמות על הפער הזה, בחיינו היומיומיים:
על גב תפוס, כאבי ראש, כאבי בטן, התרחקות בזוגיות, תחושת בדידות, ייסורי מצפון על איך שוב דיברתי לילדים ...
כשאני חיה בתודעה כזו, אני עוברת את הימים במצב "כיבוי שריפות" מתמיד,
כי אחרי שסיימתי לרצות את כל העולם ואשתו,
תישאר לי בד"כ אנרגיה מאד מוגבלת לחלום, לעוף, להגשים,
וכל מה שלא יהיה בגדר "דחוף" או "בהול", יידחק מתחת לשטיח,
ויחכה לאיזה יום שיהיה לי זמן.
זמן לחשוב, זמן להבין, זמן להתפתח, ללמוד, לגדול, להתקרב, להעמיק,
לחיות על מלא.
אז מה הפתרון?
הפתרון בעיניי הוא, קודם כל, להכיר את הפער הזה:
בין מי שאני באמת,
לבין מי שאני חושבת שאני צריכה להיות.
משם להתחיל להבין:
מאיפה הגיעו אליי הרעיונות האלו,
של כל מה "שצריך",
והאם הם האמת מבחינתי?
ומשם להתחיל לעבוד איתם, אחד אחד,
על מנת לנסות ולצמצם את הפער,
שכך מנהל את חיי,
מרחיק אותי מעצמי,
ופעמים רבות - מכאיב לי.
לצמצם את הפער וללמוד עד כמה מי שאני,
על שלל תכונותיי,
עם האופי הלא מושלם,
עם כל מה שלא מתאים למישהו או למשהו,
100% שלמה ומוכנה לחיים,
ובתוכי מתנות יקרות מפז, שהגיע הזמן שאכיר בהן.
על הסדנא
ונדבר בדיוק על הפער הזה שקיים בכולנו.
נכיר אותו, נתבונן לו בלבן של העיניים, ונקבל כלים להתמודד איתו,
כלים להיות ולחיות את חיי כבר עכשיו, בלי לחכות שמשהו ישתנה.
פרטים טכניים
חוויות משתתפות מסדנאות קודמות (פורסם באישור, ניתן לדפדף ימינה ושמאלה)
"הסדנא נותנת מקום גם לחלק הפחות יפה, שכולנו כל הזמן מחביאות אותו, והיא מלמדת שחשוב להסתכל אחורה ולראות איפה יש מקומות שאני לא גאה בהם, לתת לרגש הזה מקום. לייצר חמלה למי שהייתי אז, כשהייתי באותה נקודה וכשעשיתי את מה שעשיתי. וההתבוננות הזו אחורה, מפרספקטיבה של זמן, על משהו שאני שומרת כסוד, מייצרת בי חופש, חופש, חופש. הרי מה אנחנו בסופו של יום רוצות? להיות מאושרות: מילדים, בעל, תואר, הישג בעבודה. ובסדנא שלך קיבלתי הזדמנות להרגיש אושר מבפנים. אושר עליי, על הדרך שעברתי, על מי שאני עכשיו, להיות גאה בי. זה פשוט זמן התקרבות לעצמך, ומאז הסדנא אני עושה כל מיני פעולות שמוציאות אותי לאור, ומקרבות אותי לעצמי".