יש מקום גם לילד שלי?

לפני כמה שבועות הוא התקשר אליי:
"קוראים לי כך וכך, ואני קורא את כל הפוסטים שלך על שיווק כן".
–
חשוב לי לציין שלפני השיחה לא הכרתי אותו, אבל חיפוש קצר בגוגל גילה לי שהוא בעלים של חברה מוכרת.
וחשוב לי גם לציין שלמרות שאני מאמין שהשיטה של שיווק כן מתאימה לחברות גדולות,
בכל זאת מהניסיון שלי עד היום מול מנהלי שיווק ומשרדי פרסום,
כנות עדיין מפחידה את עולם הפרסום הישן, ולא קל למנהלי שיווק ולמשרדי פרסום לעבור אליה,
ומי שבדרך כלל יותר פתוח לשיטה החדשה הזו,
אלו הבעלים עצמם של החברה –
ולכן מרגע שהבנתי מי הוא, מייד הסכמתי להיפגש איתו, וגם חרגתי ממנהגי והסכמתי לנסוע אליו במקום שהוא יבוא אליי.
–
כשהגעתי למשרד, שממוקם במיקום מרכזי, בקומה גבוהה, ומעוצב כמו במגזינים,
גיליתי שיש לו די הרבה עובדים, וגם העוזרת האישית שלו שקיבלה את פניי שידרה יוקרה ותחכום.
הוא ישב שם בחליפה על ספה, מעין מיני סלון במרכז המשרד, רגליו על השולחן, ושיחק פיפא מול מסך טלביזיה.
מבלי להזיז את העיניים מהמסך הוא זרק לי "שנייה מסיים את המשחק ומתפנה",
בינתיים העוזרת האישית הציעה לי משהו לשתות, וכשסירבתי היא נעלמה מהמשרד.
נשארנו רק שנינו, אני – עדיין עומד – והוא – משחק כדורגל בפלייסטיישן.
"רוצה משחק?" הוא שאל לפתע, "קראתי שהבן שלך לימד אותך לשחק, בוא אני אקרע לך את הצורה!".
"האמת שלא בא לי לשחק, אבל אם תסגור את הטלביזיה, ונשב לדבר, יהיה לי נעים", הרגשתי כמו אבא שלו, שנכנס לחדר לדבר איתו.
הוא סגר את המשחק ואני התיישבתי לידו, ואז הוא שאל : "אני רואה שאתה כל הזמן משוויץ בכנות שלך ככלי לשיווק", אמר "אז בוא תסביר לי איך אתה לוקח מותג כמו שלי, ועושה אותו כנה?"
ולפני שהספקתי להגיד משהו, המשיך:
"כי אני, אם אני עושה שיווק כן למוצר שלי, אני גומר אותו. נגמר הכל, אתה מבין?"
"אז למה הזמנת אותי", שאלתי, כבר קצת פגוע מכל היחס שלו, והוא השיב: "כדי להסביר לך שכל השיווק הכן הזה שלך, זה תמימות, זה ילדותי, ושאף אחד לא יכול לחיות באמת בכנות. אתה הרי לא מצפה שאני אגיד מה באמת המוצר שלי נותן נכון? או שאני אגיד לאשתי מה אני חושב עליה, וגם לא להורים שלי, או לחברים ?
הרי אם אני אגיד לכל האנשים הקרובים אליי את כל האמת שלי – הם לא ידברו איתי יותר בחיים".
ואז הרהר בקול:
"אני אפילו לא זוכר מתי אמרתי למישהו אמת, אני כל הזמן משקר".
שתקתי.
ואז הוא המשיך
"מה שמעניין אותי זה איך אני משיג את מה שאני רוצה בחיים, איך אני מגשים את היעדים שלי,
וכל מה שמשרת אותי בדרך לשם – עובד. מבין?"
–
כשסיים לנאום נעמדתי, הודיתי לו ועמדתי לצאת, והוא מצדו אמר לי : "מה? זהו? אתה הולך? אתה מובס ממש בקלות, אתה יודע?"
אז עניתי לו –
"המותג שלך מצליח, המטרות שלך מוגשמות, השיטה שלך עובדת, טוב לך – אז אין לי באמת שום סיבה להישאר. המטרה שלי לעשות לאנשים טוב, לעזור להם להגשים את עצמם, אני לא מיסיונר של השיטה. תודה שהזמנת אותי, ותודה שהיית כנה איתי", סיימתי והתקרבתי לדלת.
–
"חכה רגע", הוא ביקש.
ושתק.
ואז קולו נהיה רך יותר: "אני באמת שואל, אתה באמת חושב שאני יכול לנהל את החיים שלי בכנות? באמת יש דרך לשווק את המוצר שלי ככה?"
"לא יודע" עניתי, "אבל בשביל מה? יש לך הכל, תראה את המשרד שלך, תראה את אשתך והילדים היפים שלך, המוצר שלך מוכר, אז בשביל מה."
ועכשיו שנינו שתקנו.
"יש לו שם, אתה יודע?" הוא שאל,
"למי?" שאלתי
"לזה שבתמונה, לזה שיושב פה על הכורסא, לזה שמקבל החלטות חותכות בישיבות, לזה שחותם על צ'קים שמנים בלי למצמץ.
כבר כשהייתי קטן נתתי לו שם, בכל פעם שהיה לי קשה, עם חברים, עם אחותי, או עם ההורים שלי, הייתי קורא לו, לובש את הדמות שלו, וזהו – הייתי מוגן, הם יכלו לפגוע רק בו, הוא יכל לקחת סיכונים, לעבור דרך פחדים, לרעוד , לצעוק, לכעוס, לנצח , להפסיד,
ואני , אני רק הייתי שם , עם עצמי, מוגן , לא נפגע משום דבר, לא לוקח שום סיכון, רק יושב ומביט בו , ובדרך שהוא עושה בעולם הזה.
אתה יודע, אני חושב שאף אחד בעולם הזה לא מכיר אותי באמת:
המשרד הזה לא שלי,
החברה הזאת לא שלי,
המוצר הזה לא שלי,
זה הכל שלו,
אני עדיין ילד מפוחד שם בפנים, שלא רוצה לצאת לדרך".
–
והאמת היא, שהכנות הזו הפתיע אותי
אני עדיין לא מתרגל למה שקורה לאנשים מולי לפעמים"( אני חושב שבגלל הפוסטים הכנים שלי, הרבה אנשים מרגישים נוח להיות כנים איתי).
הוא הרכין את ראשו וממש יכולתי לראות לרגע את הילד הזה שיושב שם בפנים,
"זה כן אתה", אמרתי לו, "זה כן אתה שעבר דרך כל הפחדים, שהסכים להיפגע, לנסות ולהצליח, שמנהל את החברה הזאת,
זה אתה שעושה חיל בכל דבר,
ההצגה הזאת היא כן אתה, זאת הכנות שלך כרגע",
והוספתי –
"אני מבין שאתה רוצה לצרף גם את הילד שבך,
את זה שבחר לקרוא לדמות החזקה,
את זה שרגיש ופגיע, את זה שסומך.
אתה רוצה לקרוא לו שיהיה פה איתך,
אבל בשביל שהוא יבוא, אתה קודם כל צריך לסלוח לו,
לסלוח לילד שהיה "חלש",
לסלוח לו שהוא היה צריך ללבוש דמות בשביל להצליח בחיים.
בשביל שהוא יבוא, הילד שבך, אתה צריך לקבל אותו , לאהוב אותו, לחבק אותו.

–
הוא התסכל בי בעיניים דומעות,
ופתאום בלי הודעה מוקדמת חיבק אותי מכל הלב.
חיבוק כזה של כל החלקים שבו,
חיבוק כנה ואמיתי.
ועכשיו , אפשר להתחיל לעבודעל אסטרטגיית שיווק כן למוצר, הוא אמר, כאילו עשה לי מבחן.
–
פרטים רבים בסיפור שונו בשם האנונימיות, תסלחו לי,
אך היה לי חשוב להעביר מסר:
שבשביל שנוכל לשלב היום,
בין הילד שבתוכנו, לדמות שבנינו,
אנחנו צריכים קודם כל לסלוח לילד על הבחירה להחזיק דמות,
וכך מתוך קבלה, לאפשר לו להיכנס בחזרה לחיים הבוגרים שלנו.
להצטרף אלינו היום.
כנות – כי יש מקום לכל החלקים

————————————————————
פגישות ייעוץ שיווק כן לעסקים
http://www.kanot.web-owl.co.il/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%9…/