כנות- בקצב ובדרך שהכי נכונה לנו

עבודה בשיווק של העסק שלנו, זו בעצם עבודה עם החלקים השונים שיש בנו:
לפני כשבועיים, בטיול הערב הקבוע עם הכלבה שלי וחברי היקר שלומי, גילינו ממש באמצע השדה עץ, שסביבו חגים המון עטלפים, ולא רק זה, שלומי חברי גם לימד אותי שאם מפיקים צליל מסויים מהפה, העטלפים באים ועפים לנו סביב הראש.
חזרתי הביתה מלא בהתלהבות, וישר ביקשתי מאורי שלי (12), וחבר שהיה אצלו בשם יואב (שם בדוי), לבוא איתי לראות את הפלא הזה. בתגובה אורי התארגן, ויואב רק עמד ושתק.
"נו, אתה בא איתנו?", שאלתי, ויואב ענה בכנות: "האמת שאני קצת מפחד: שדה, לילה, עטלפים? לא חושב".
עמדתי לענות, אבל אז ראיתי שהוא מחכה עוד רגע עם עצמו, אז הצעתי לאורי שידבר איתו בפרטיות.
ובאמת אחרי כמה דקות הם באו שניהם ויצאו איתי לטיול. ואחרי שצעדנו בשדה, קראנו לעטלפים והם עפו לנו מעל הראש, שאלתי את יואב: "אז מה שינה לך את הדיעה? איך מלפחד לבוא, הצלחת בסוף לבוא?" והוא ענה: "אורי עזר לי".
ואז אורי הסביר לי: "אבא, אני עשיתי בדיוק את מה שלימדת אותי שאתה עושה עם עסקים בסדנא שלך. אמרתי לו להתחבר ליואב הגבוה שלו, ולתת לכל החלקים בתוכו לדבר, לא רק לפחד".
חייכתי בגאווה, ואז הוא המשיך: "זה נכון אבא: הפחד מדבר ראשון, והוא סיפר ליואב על כל הסכנות שיש בטיול בשדה בלילה, ועוד עם עטלפים שעפים מעל הראש שלך. אבל אחרי זה שמענו את התשוקה, והיא סיפרה כמה זה כיף, ומרגש, ומעניין לטייל עם עטלפים. אחרי זה דיברנו עם הצרכים של יואב, וקלטנו שאבא שלי שומר עלינו אז אנחנו מוגנים. אחרי זה דיברנו עם האומץ, שממש מבקש מיואב לעשות משהו שיניע אותו קדימה למקומות חדשים, ואחרי שיואב הגבוה עשה שיקלול של הכל, יצא שהוא מאוד רוצה לבוא איתנו לטיול בשדה, והוא בא. יחד עם הפחד".
וזה הדהים אותי – פשוט הדהים – כמה מהר הוא הצליח להפנים את הכלי הזה, שאני מספר עליו בבית, וממש לעבוד איתו כדי לייצר תנועה.ֿ
כשאנחנו נמנעים לעשות משהו בעסק שלנו, זה יכול להיות להשיק מוצר חדש, לכתוב פוסטים, לצלם סרטונים, לגבות כסף, או בכלל להרשות לעצמנו לצאת לעצמאות, אחד הכלים המרכזיים לעבודה הוא עבודה עם החלקים שבנו:
כי הרבה פעמים יש חלק אחד שמשמיע את עצמו יותר מאחרים, והחלק הזה הוא הפחד. והפחד עושה תפקיד מדהים, של לשמור עלינו שלא ניפגע, שלא נחווה שוב טראומות שחווינו בעבר, שלא נתבזה או ניכשל, שלא נחווה אכזבה, שלא יפגעו בנו, שלא נפגוש רגשות קשים שאנחנו מפחדים לפגוש. אבל הפחד הוא לא הקול היחיד שיש בתוכנו.
הוא אולי הכי מרעיש לפעמים, ולכן הכי קל לשמוע רק אותו, אבל ברגע שאנחנו מצליחים להתחבר לאני הגבוה שלנו, למי שמקבל את ההחלטות במערכת שלנו, אנחנו גם יכולים להתחיל לשמוע את הקולות הנוספים: לדוגמא את הקול של הצרכים שלנו, של מה אנחנו צריכים בשביל לצאת לדרך הזו: ביטחון, הזנה, מישהו קרוב שיהיה איתנו, תנאים מסויימים שצריכים להתקיים בדרך שלנו.
אנחנו מתחילים לשמוע גם את קולה של התשוקה, שמתרגשת, שרוצה לצעוד, שרוצה ליהנות מהדרך, מהדבר שהלב שלנו חפץ לעשות, מלצאת החוצה לעולם.
פתאום אני יכול לשמוע גם את קולו של האומץ, שרוצה אתגרים, שרוצה לפגוש, זה שנהנה מהמפגש עם הרגש, מהמפגש עם הכאב, הלוחם שבי.
ומכאן כל אחד יכול לפגוש את מניפת הקולות שחיה בתוכו, וברגע שכל הקולות שבנו מקבלים מקום והחיבור לאני הגבוה שלנו קורה, יכולה להיווצר תנועה קשובה.
הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לבחור בין לנוע לבין להימנע, שיש החלטה אחת נכונה לקבל,
אבל בדרך של חיבור לעצמנו, בהקשבה לכל הקולות שחיים בתוכנו, אנחנו יכולים למצוא דרך לצעוד קדימה בקצב ובדרך שהכי נכונה לנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *